Subjects: סזון

במאמר שפנה לקוראי עיתון ה"ארץ" מביע בגין סיפוק שניתן לו לבסוף לפנות אל ציבור זה. בגין טוען כי זהו פרדוכס תמוה שבמשך 17 שנה אנשים שנלחמו במחתרת למען המולדת נאלצו להסביר את עצמם ולהוכיח את דרכם ואת פטריוטתם. בגין סוקר במאמר את דרכו של האצ"ל ואת גילויי השנאה שהאצ"ל נתקל בהם במשך שנות קיומו מהנהגת היישוב. בגין מזכיר את הסזון שבו נרדפו אנשי האצ"ל ע"י אנשי הפלמ"ח והוסגרו לבריטים. ממשיך לפרשת "אלטלנה" וטוען כי בן –גוריון ניסה בפרשה זו לחסל את האצ"ל ע"י הטחת האשמות שקריות שהאצ"ל הביא את האוניה ארצה כדי למרוד בממשלה הזמנית. בגין מצביע על כך שבן–גוריון במשך שנים דחה את בקשתם להקמת ועדת חקירה בפרשה ואילו עתה הוא מסכים. בגין מפריך את השקר כאילו האצ"ל לא רצה להצטרף אל צה"ל, ולראיה ניתן לראות את מסמך ההצטרפות של האצ"ל לצה"ל. בגין קובל במאמר גם על רצח האופי שנעשה שנים לתנועת ה"חרות" כאשר האשימוה בפאשיזם וכי היא איננה תנועה דמוקרטית אלה תנועה מלחמתית. בגין טוען כי עתה, עם הקמת גח"ל, "חרות" מוצגת באור חיובי אין זה אומר ש"חרות" השתנתה, אלא שהציבור רואה אותה באור אחר. מאמר זה פורסם ב"הארץ" ב24/9

במאמר זה בגין דן בעניינים שונים. בהתיחסותו לפגישתו עם סטודנטים חברי מפא"י מספר בגין על הויכוח שהתפתח ביניהם בדבר שינוי שיטת הבחירות לכנסת. הסטודנטים טענו כי השיטה הקיימת מאפשרת לסיעות האופוזיציה להפריח סיסמאות ללא כל אחריות ביודען כי הן לא תעמודנה במבחן ההגשמה של השלטון. בגיןענה כי השיטה מוצעת כדי להפוך את מפא"י ממיעוט לרוב. עוד בגין מספר כי הוא הרצה לסטודנטים על חשיבות האופוזיציה ותפקודה במדינה דמוקרטית. בהתיחסו של בגין להשתתפות בן –גוריון והנשיא שז"ר בהלווית צ'רציל משבח בגין את העובדה כי הם הלכו במסע ההלויה ברגל משום קדושת השבת.יחד עם זאת בגין טוען כי דבריו של בן –גוריון על כך שאם היה זה תלוי בו הוא היה נוסע הם דברים מיותרים וגסים. בגין גם יוצא נגד קביעותיו של בן –גוריון בראיונות לעיתונות כאילו אם צ'רציל היה מוסיף לכהן כרה"מ בריטניה לאחר 1945 אז ישראל היתה קמה בלי כל בעיות מיוחדות וכי צ'רציל שהנהיגספרים לבנים בשנות המלחמה נהג בצדק.בגין טוען כי דברים אלו הם דברי הבל וכי משמעות הספר הלבן היה גזר דין מוות על היהודים.בגין יוצא במאמר זה גם נגד המדיניות המתרפסת של אנשי מפא"י כלפי גרמניה.

בגין מגיב למכתב עליו חתומים 'קרואי שם' המבקש להגן על ההגנה לאור הפרסומים והביקורת כנגד הארגון בשל הפרסומים האחרונים על עינויו של יהודה אמסטר. בגין עומד על כך שהגלויים האחרונים לא קרו בשל היחסים בין ההגנה לפורשים, אלא בשל מאבקים פנימיים, וגילויים חדשים מבנו אל איסר. בגין מציין כי בן גוריון, כשוחר אמת, בחר לבקר את איסר בארי לא בגלל העינויים שהנהיג, אלא בשל העבירה הקשה של זיוף המסמכים נגד אבא חושי; אך, מנגד, החשש מפגיעה בשמה של 'ההגנה' מצדיק את ההשתקה ואי חשיפתה של האמת על דרכי פעילותה של ההגנה. בגין מציין כי פנחס רוזן איבד את אמונו שבן-גוריון הוא איש מוסר, בגין מזכיר את עלילת הדמים סביב רציחתו של ארלוזורוב, הסזון והאלטלנה ומציין שאלו לא פגמו באמונו של רוזן במוסריותו של בן-גוריון.

בגין מכריז על כוונת סיעתו להתנגד בהצבעה ומנמק את הכוונה הזאת בכך, שמפא"י הוכיחה חוסר אמינות שלה. בגין מציין, שהתעסקות של הממשלה ב-"פרשות" ובשערוריות פוגע בתיפקודה גם במדיניות החוץ וגם במדיניות הפנים.