בכרוז זה מציין מנחם בגין שני סוגים של בוגדים.הסוג הראשון הוא אדם אשר בוגד באצ"ל והסוג השני הם אנשים שבן גוריון בראשם אשר בשליחות מטעם העם אך בפועל דואגים רק לעצמם. לפי תיאורו של בגין בששת החודשים האחרונים "מטפחת " ההגנה בוגדים מהסוג השני אשר ממשיכים לשתף פעולה עם האויב הבריטי ולסייע לבולשת.בגין אומר שעד שארגון ההגנה לא יפעל כנגד הבריטים לא יבינו שהבריטים הם האויב.אין תאריך מדויק לכרוז זה.
הצהרת צרציל והצהרת הדוכס מדיבונשייר לא שונות מהצהרות הקודמות של הממשל הבריטי.בגין מתאר את הקרבה העמוקה בין המולדת ליהודים כאם ובן אשר הבריטים מנסים להפריד בינהם, בגין מאשים את ההגנה בסיוע ל "משעבד הבריטי" וברדיפתם אחרי המורדים היהודים.בסוף הכרוז בגין קורא ליהודים להתמרד נגד הבריטים וטוען שזו הדרך היחידה להשגת החופש והעצמאות של העם היהודי.
בכרוז זה בגין מדמה את ההגנה ל אנשי ווישי ואת אנשי האצ"ל לנוער יהודי לוחם.באמצעות השוואות אלו בגין מעצים את טענתו שההגנה משתפת פעולה עם האויב הבריטי ושולחת את אנשי האצ"ל למותם.בגין מאמין שהדרך שארגון האצ"ל פועל בה היא זו שבסופו של תקבע ותשנה את המצב הקיים ושהדרך בה פועלת ההגנה לא תשנה את המצב היהודים ואף תחמיר אותו. אין תאריך מדויק לכרוז זה.
בכרוז מסופר על מאסרו של יעקב מרידור-פעיל האצ"ל וסגנו של בגין ע"י הבריטים בשיתוף פעולה של ההגנה. בגין מטיח ביקורת בהגנה בכך שהיא מסייעת לאויב ומגלה את יעקב מרידור מהארץ.אין תאריך מדויק לכרוז זה.
בגין מתחיל את הכרוז בתיאור האדישות של העולם כלפי השמדת היהודים במלחת העולם השנייה.ובתדמית החיובית של המנדט הבריטי בעולם אשר מתפקד בפועל כמשטר דיכוי.למרות הדיכוי של המנדט הבריטי ארגון ההגנה מסגיר לידי הבריטים את פעילי האצ"ל.אך הבריטים לא הצליחו במטרתם כי אנשי האצ"ל הצליחו לסחוף אחריהם אנשים אחרים שיתמכו במרד כנגד הבריטים.בגין מאשים את הנהגה של ההגנה ביצירת מלחמת אחים.תאריך הפרסום המדויק אינו ידוע.
