Subjects: נחום גולדמן

מאמר בו משווה בגין בין הצעתו של זבטינסקי בקונגרס הציוני ה-17 להכריז כי מטרת הציונות היא הקמה מחדש של מדינה יהודית לבין ההצעה של תנועת חרות הצה"ר להכריז על זכותנו על ארץ ישראל השלמה. בנוסף הוא מדבר על הדיונים בקונגרס בנוגע לפתרון בעיית יהודי ברית המועצות.

מאמר של מנחם בגין בעכבות הפרישה ממשלת האחדות הלאומית ב1970 לאחר קבלת תוכנית רוגרס ע"י הממשלה

נוכח השערוריה שהתחוללה בכנסת ב- 13/5 יוצא בגין במאמר זה נגד אופיו של בן-גוריון המלא בשנאה ורעל כלפי אחרים (בין היתר מזכיר בגין את סכסוכיו של ראש הממשלה עם לבון וגולדמן). בגין מזכיר את שנאתו של ראש הממשלה לתנועת ז'בוטינסקי לאורך השנים ובין היתר מציין כי בן-גוריון כינה את ז'בוטינסקי ולדימיר היטלר. בגין מציין, כי השנאה לא פגה והיא נמשכת גם עכשיו. בגין יוצא גם נגד נושאי כליו של בן-גוריון שטוענים כי "חרות" היא האשמה בשערוריה משום שהעלתה על סדר היום את פרשת המדענים הגרמניים במצרים. בגין טוען, כי הם מלאו את תפקידם נאמנה וכי השקר הנורא והעלבון היה בדבריו של בן-גוריון על היטלר, דברים שזיעזעו את האומה כולה ואף גרמו לנזק משום שהתפרסמו בעיתונות העולמית ותרמו להכחשת השואה. בגין טוען עוד, כי בהתנהגותו של ראש הממשלה אשמים גם מלחכי פינכתו שהפכו אותו לעריץ. בגין הזהיר את בן-גוריון כי "חרות" לא תשתוק לנוכח דברי ההשמצה שלו

במאמר זה דן בגין על הבעיה שיצרה החלטת הממשלה בדבר הפיחות בלירה במיוחד ללוקחי המשכנתאות. בגין יוצא נגד תירוציהם של שר האוצר ושר המסחר והתעשיה לנוכח הפיחות. בגין טוען עוד כי משטר מפא"י המושחת אחראי לכך שחלק מהאנשים בישראל חיים מתחת לקו העוני וחלקם חיים מעל למכסימום. בגין מצביע עוד על השחיתות הרבה שבה נוהגת מפא"י הנותנת הטבות לחבריה. בגין מציין במיוחד את הביזבוז הרב שמתבטא בתחזוקת ביתו של בן גוריון בשדה בוקר ושיפוץ דירת השרד בירושלים.