בגין מציע להטיל על וועדת החוקה, חוק ומשפט להכין חוק שיקבע זמן כהונת הכנסת ויחסים בין רשויות המדינה, במיוחד בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת.
בנאומו בגין אומר כי המדינה הגיעה לפשיטת רגל כלכלית ומוסרית. הממשלה לא עמדה בהבטחתה להוריד את יוקר המחיה והוא אף עלה. טוען כנגד הגבלת העלייה במיוחד ממדינות צפון אפריקה. מציין את העוול בבקשתה של מפא"י מחברות התחבורה להעביר לה כספים, אשר שולמו להן מכיסם של ציבור הנוסעים. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 31/10/1950
בנאומו בגין מתנגד לצעדים שבן גוריון וממשלתו נוקטים בכל הקשור לקביעת מועד חדש לבחירות. הוא אומר כי המדינה הגיעה לפשיטת רגל כלכלית ומוסרית. הממשלה לא עמדה בהבטחתה להוריד את יוקר המחיה והוא אף עלה. בגין מביע התנגדות להגבלת העלייה ממדינות צפון אפריקה ועל היחס הרע שקיבלו עולים מפולין בבואם לחופי ישראל וטוען שהתנהגות זו עלולה לגרום לכך שיפסיקו להגיע עולים. בגין מציין את העוול בבקשתה של מפא"י מחברות התחבורה להעביר לה כספים, אשר שולמו להן מכיסם של ציבור הנוסעים. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב-3 בנובמבר 1950.
בגין יצא נגד ההצעה לתת זיכיון על אוצרות ים המלח בידי הבריטים. בגין טען כי זו לא שאלה כלכלית אלא שאלה מדינית וכי מדינת ישראל היא מדינה ריבונית וכן ניתן לבטל את האישור שנתן תוקף לזיכיון הבריטי לניצול האוצרות.
במאמר זה בגין טוען שישנה בעיה של מסירת מידע וריגול הנעשה בעקבות סקרנות רבה של אנשים. על מנת לפתור בעיה זו הוא טוען כי יש להגן על המידע בכך שרק אנשים מתוקף תפקידם יהיו מודעים אליו. כפי שהיה נהוג באצ"ל. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
