בגיו מביא את התנגדותו לגירוש ללא משפט של ד"ר סובלן, מציין שהאופן שבו בוצע המעשה נוגד את עקרונות עליונות המשפט ומסביר למה בכל זאת חרות לא תומכת באי-אמון בממשלה, כדי לא לרמוז על מחוייבות למתן מקלט. בגין גם מביא דברי הספד לזכרו של הרב מימון. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב 13 ביולי 1962.
במאמר יוצא בגין בחריפות נגד הממשלה שאישרה תיקון בחוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם שיאפשר את בואם ארצה של קציני הס.ס. הטל והופנקוטן לשם מתן עדות מטעם ההגנה במשפט אייכמן ומבטיח כי הם לא יעצרו.
"במאמר זה בגין מבקר את ד"ר סרווציוס, סניגורו של אדולף אייכמן, על טענותיו המוזרות, חסרות השחר ורבות האופל בהגנתו על אייכמן. בגין אינו מביע דעה באילו נימוקים צריך בית המשפט להשתמש ע""מ להוכיח את חוסר צדקתו של הסניגור בטענותיו. אך על טענה אחת שהעלה הסניגור, עליה לא הגיב ראש התביעה – בגין לא יכל להבליג. הטענה כי אייכמן היה ""לאזרח שוחר שלום"" בתום מלחמת העולם השנייה עם נפילת המשטר ההיטלריסטי הינה בזויה בעיניו. מתפרש ממנה כי לאחר שגמר עם מלאכת הרצח שלו – אין הוא רוצה עוד להמשיך ולכן יש לשחררו. אין ספק כי דוקטור סרווציוס לימדנו מיהו ""אזרח שוחר שלום"" – מי שמשלים את משימתו בהשמדת היהודים. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו. "
במאמר זה יוצא בגין נגד הצעתו של ד"ר גולדמן נשיא ההסתדרות הציונית שהציע להקים בית דין בינ"ל לפשעיו של אייכמן. בגין טוען כי העולם עוד עלול לחשוב שזה הצעת קונגרס ולא הצעה פרטית.בגין טוען עוד כי דברים אלא של גולדמן עלולים להזמין לחץ בינ"ל על ישראל שלא לשפוט את אייכמן בישראל. בגין טוען כי יש לשפוט את אייכמן בישראל כי לישראל ישנה סמכות שיפוטית ייחודית. עוד קורא בגין לעריכת משפט צדק לאייכמן על פי כל הכללים הנהוגים.
"במאמר זה בגין מבקר את דרישתו של שר המשפטים אשר יצא בקריאה משודרת אל העיתונאים שלא לחרוץ את דינו של אייכמן לפני שהוצא ע""י בית דין מוסמך- קריאה אשר מבחינה מוסרית ומדינית אחראית עליה הממשלה. בגין מביא שתי הנחות לסיבת קריאה זו ומגיב להנחה השנייה בטענה כי שר המשפטים התרשם יתר על המידה מכתבות לחץ זרות. ולכן, עלינו לומר לכל הלוחצים, שעליהם לצפות במשפט הפומבי בו נשפט משמיד גרמני בידי שופטים יהודיים. ומכיוון שאיש אינו מוסמך לשפוט את משפטנו, אין זה ראוי כי שר המשפטים ידרוש מן העיתונאים שלא לפרסם את מעשי אייכמן במשפט חשוב ומיוחד שכזה. אולם במהלך חקירתו של אייכמן ישנה פרשה אחרת שהיא חמורה יותר. הוא יושב במעצר סתר, אין אליו גישה פרט לאנשים המייצגים את שירותי הביטחון ושום הודעות רשמיות לגבי החקירה לא פורסמו אלא מתפרסמות רק ידיעות מודלפות לגבי מה שאייכמן אמר והבטיח שיגיד. ולכן, אם הדלפות מסוג זה מתחילות להופיע כבר משלב חקירת ההכנה, עולה השאלה אם ניתן להסתפק בנוהל רגיל של חקירה משטרתית? בפורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו. "
