Subjects: משה שרת

בגין מגיב לכינוי שבן גוריון הטיח בלבון, כ'זמרי', ומזכיר שבן גוריון גם קרא לבגין דתן ואבירם, בתחילה בגין תוהה האם הסבה לכינויו זה טמונה בכך שהוא (בגין) הלשין לשליט הנכרי נגד יהודי כמו שדתן ואבירם עשו, אך מציין כי ההפך הוא הנכון. לכן הוא נאלץ לתת הסבר בחקר הנפש לפיו גם זמרי וגם דתן ואבירם מתו מיתה משונה, ובן גוריון מייחל למותם של מתנגדיו. בהמשך מתייחס להשוואתו של בן גוריון לעוסקים בעסק הביש לדריפוס (הקצין הבכיר) וזולא (בן גוריון עצמו הנאבק למען האמת). את כמיהתו של בן גוריון לצדק ממחיש בגין גם בתפקודו בפרשת רצח אלרוזרוב ובפרשת עינויו של יהודה אמסטר.

במאמר זה דן בגין במשבר במפא"י. בגין טוען כי הסיכסוך בין אשכול לבן –גוריון מאפיין מפלגה משוסעת כמפא"י השולטת שלטון ממושך במדינה. בגין סוקר את ביקורתו החריפה של בן גוריון כנגד שרת, לבון וכעת אשכול, או כל מי שהעז להחליפו בתפקידיו. במסגרת זו, הוא מזכיר את דבריו של שרת במרכז כי מה שקובע במפא"י הוא לא הצדק אלא הפחד והחשבון. בגין מלגלג על דברי בן –גוריון כי אשכול מקבל החלטות על דעת עצמו בניגוד לכללי הדמוקרטיה ועומד על חיבתו של בן גוריון לשלטון מוחלט. בגין טוען כי אחת הסיבות להתנגדותו של בן –גוריון לאשכול היא העובדה כי אשכול אינו מקדם את רצונו של בן –גוריון לשנוי שיטת הבחירות. בגין טוען עוד כי בן – גוריון בדברו על שינוי השיטה טוען כי רצונו האמתי הוא בצמצום מספר המפלגות לכן בגין תמה במיוחד מדוע בן –גוריון מתנגד להליכה המשותפת שבין מפא"י לאחדות העבודה וכמו כן יוצא נגד אפשרות של הליכה פוליטית בין "חרות" למפלגה הליברלית.

במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות