בתקופה של מתיחות ביטחונית גוברת ומשבר אמון בממשלת מפא"י, בגין מציג בלהט ובחדות את עמדת תנועתו: מחויבות לנאמנות פנימית, שמירה על כבוד הכנסת, והכרח לפעולה דחופה מול מפנה גורלי ביחסי הכוחות בין ישראל לאויביה. הנאום משלב ביקורת חריפה על הממשלה, קריאה אסטרטגית להתמודדות עם איומים קיומיים, וחזון לאומי המבוסס על מורשת ז'בוטינסקי, תוך הדגשת דחיפות הזמן כגורם מכריע. הנאום נישא ב-11 במרץ 1956, חודשים ספורים לפני פרוץ מבצע קדש, במושב ה-5 של המועצה הארצית של תנועת "חרות"
במאמר זה מנחם בגין מזהיר, באמצעות שימוש במטאפורה מעולם התעופה, מפני התדרדרות במצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. בגין טוען כי בעוד הציבור שקוע בשגרת יומו, המדינה "טסה" לעבר נקודת אל-חזור ביטחונית עקב הצטיידותן המסיבית של מצרים ועיראק במטוסי סילון חדישים, המעניקים להן עליונות אווירית מוחצת ומעמידים את ישראל בסכנת "פרל הארבור" מקומי. הוא מבקר בחריפות את המדיניות המהססת של ארצות הברית ואת אזלת היד של ממשלת ישראל, שלטענתו החמיצה הזדמנויות לפעול כאשר יחסי הכוחות עוד היו לטובתה. בגין מסכם כי אם לא יינקטו צעדים נחרצים כעת, ישראל תיאלץ להסתמך בעתיד על "נסים" ועל גבורת רוח שתגבה קורבנות דמים כבדים, ומכנה את התנהלות ההנהגה "ממשלת המחדל הנפשע"
במאמר זה תוקף בגין את הרמטכ"ל דיין על דבריו כי בעקבות מרוץ החימוש סיכויי ישראל לנצח במלחמה קטנים. בגין טוען כי גם אם הרמטכ"ל חושב כך באמת אז היה אסור לו לאמר זאת כי דבריו זורעים בהלה מיותרת בציבוריות הישראלית.בגין טוען כי אזהרות "חרות" מהעבר הולכים ומתאמתות וכי דברי דיין באים למעשה להאשים את הממשלה על מדיניותה. בגין טוען כי מצבה של ישראל אכן קשה וגם אם ישראל תקבל נשק מארה"ב האויבים יקבלו יותר.
במאמר זה יוצא בגין נגד הליכת ישראל לועידת שביתת הנשק שביררה את ההתנגשויות בין ישראל לליגיון הירדני תוך שהיא מגנה את שני הצדדים נוכח ההתפרעויות של "נייטביס" משני הצדדים .בגין יוצא גם נגד שיגורו של הרמטכ"ל דיין לארה"ב .בגין טוען כי ישנו כאן פגיעה בכבוד הצבא שכן דיין נתפס בארה"ב לא כמי שהוזמן ע"י ארה"ב אלא כמי שכפה את עצמו על המארחים.עוד יוצא בגין נגד הצהרותיו המדיניות של ברנשטיין מהציונים הכללים שבהצהרותיו הלא נבונות על יחסי ישראל ארה"ב שירת את אויבי ישראל בארה"ב.
במאמר זה הנכתב בעקבות רצח 11 הישראלים שנרצחו כשהיו בדרכם באוטובוס מאילת על יד מעלה העקרבים על ידי חיילי הליגיון הירדני תוקף בגין בחריפות את מדיניות הממשלה .בגין טוען כי מדיניותה הפייסנית והמבליגה של הממשלה גורמת להפקרת חיי תושבי ישראל. בגין טוען כי אזרחי ישראל אינם קורבנות מלחמת הקוממיות כפי שטוענים אלא הם קורבנות שווא הנפגעים בעקבות חוסר תגובה הולמת .בגין טוען כי על צה"ל לפעול בחריפות נגד ירדן שמשם יצאו הרוצחים. בגין טוען כי לצערו כל מה ששיערה סיעת "חרות" בדבר שפיכות הדמים אכן קורה . בגין מטיל את האחריות הישירה לרצח על ממשלת ישראל משום שלא נקטה פעולות למנוע זאת(בגין מתכוון לשיחרור הארץ כולה ). במאמר זה יוצא בגין גם נגד הצהרותיו המדיניות של הרמטכ"ל דיין וטוען כי הן מיותרות
