Subjects: מרוץ חמוש

במאמר זה, בגין מבקר את הנהגת המדינה, שצמחה מהנהגת היישוב, על צביעותה באשר לללגיטמיות של השאלה הידועה "מה יאמרו הגויים". בעוד שבימי המחתרות והמאבק על הקמתה של המדינה, היו אלה אנשי הסוכנות והנהגת היישוב שהטיחו שאלה זו באנשי האצ"ל, על פעולותיהם נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, הרי שלאחר הקמת המדינה התהפכו היוצרות, עם הבדל יסודי: ממשלת ישראל עושה את עצמה כמי שאינה מתחשבת במה יאמרו הגויים, כאשר בפועל היא נכנעת ללחצים בין-לאומיים בצורה עקבית, ותנועת החרות, שצמחה מן האצ"ל, היא זו שמטיחה בה את השאלה היותר חשובה, שאיננה "מה יאמרו הגויים", אלא "מה עושים הגויים". בגין מראה כיצד מעשיהם של הגויים, הקרובים והרחוקים, מעמידים את ישראל בסכנה מתגברת, ללא תגובה והיערכות הולמות של ראשי המדינה. בגין מזהיר מפני מדיניות זו, המשולה בעיניו למדיניותו של נוויל צ'מברליין

העיתון מביא מנאומו של בגין שהיה נאום בחירות לקראת הכנסת ה3. בנאום שנשא בגין בכיכר מוגרבי בת"א הוא אמר בין השאר כי אסור להפריד בין בעיות משק לבעיות מדינה .בגין טען כי מצבה הכלכלי הקשה של המדינה נובע מהבזבוז המתמיד של כספי האומה, מפעלים מונופוליסטיים (כדוגמת תנובה) הנתמכים ע"י האומה, ירידת השקעות הון, והפליה בלתי פוסקת בתשלום מיסים. בגין טען כי על מנת לצאת ממצב כלכלי קשה זה יש צורך בביטול המונופולין, בעידוד השקעות הון פרטיות, הפרדה בין איגוד מקצועי לבין בעלות על מפעלי תעשיה. בעברו לדבר על הבעיות המדיניות טען בגין כי הממשלה אשמה במצבה המדיני הקשה של ישראל שכולל: בידוד, שפיכות דמים, חיזוק האויבים, וסכנת מלחמה כלל חזיתית. בגין טוען כי הממשלה לא הצליחה להביא ביטחון למדינה וכי עד עתה נהרגו קרוב ל1,000 יהודים. בגין טוען כי כישלון הממשלה גרם לסכנת מלחמה כלל חזיתית שהפתרון היחיד לה הוא מבצעים מרוכזים שיפעלו נגד בסיסי התוקפנות. בגין קרא לאזרחים לפעול למען החלפת הממשלה.