בגין מפרט את יתרונותיו האפשריים של הסכם השלום עם מצרים, אם יצא אל הפועל. בגין מתייחס להיבטים הביטחוניים של הסכם שלום עם הגדולה שבאויבות ישראל, אך מתייחס גם להכרה לבינלאומית שבנוכחות ישראלית ביהודה ושומרון, וליתרונות האפשריים בתחום החברתי-כלכלי של הסכם זה וגם לכך שתתכן עליה במספר העולים לארץ.
נאום לאומה לפני היציאה לקמפ-דייוויד במסגרת תהליך השלום עם מצרים. בנוסף, מתייחס בגין לאיומי השביתה של המורים, ולפיתרון מצוקת הדיור.
בגין טוען בתגובה לבקשת ח"כ פרס, לספר לכנסת על הדיונים עם מצרים, שעד היום התנהלו בממשלתו יותר דיונים מדיניים שכאלה מאשר בממשלת רבין כולה. בגין תמה מדוע ראש האופוזיציה פרס, שיש לו רעיונות השונים מאלה של הממשלה לדרך להגיע להסכם שלום עם מצרים, לא הציג אותם לפני סאדאת כאשר דיבר איתו. בגין טוען שעדכונים משיחות של דיין עם נציגים מצריים לא צריכים להנתן לפני הכנסת בשלב זה, וימסרו בהמשך עם שובו של דיין, כמו כן, עדכונים לראש האופוזיציה ימסרו לו אישית בזמן שיקבע בינהם.
בגין מגיב לטענה שאין להתעלם מכך שארה"ב מספקת היום נשק למצרים וסעודיה, וטוען שאכן הענין חמור, הממשלה לא מסתירה זאת, בניגוד לממשלת המערך שכן ניסתה להעלים את הכריכה של מתן נשק למדינות ערב ומתן נשק לישראל על ידי ארצות הברית. בגין מבקש להעביר את הדיון בענין לועדת חוץ ובטחון
בגין טוען, בתגובה לטענות כי ממשלתו לא מקיימת את החלטה 242 של האו"ם, כי אין סתירה בין תוכנית השלום שהוגשה על ידי הממשלה לבין ההחלטה המדוברת, גם בענין יהודה שומרון ועזה. בגין מציין שהממשלה ברשות אשכול ז"ל בכלל לא רצתה לקיים את ההחלטה הזו כתוכנה, וכאשר שינתה את עמדתה, גח"ל פרשה מהממשלה. בגין מציין שרק 5 מתוך חברי הכנסת תומכים בנסיגה כוללת לקווי 67, ואם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן לפעול באופן פרלמנטרי ולהגיש הצעת אי אמון.
