Subjects: מפא"י

במאמר זה בגין דן בעניינים שונים. בהתיחסותו לפגישתו עם סטודנטים חברי מפא"י מספר בגין על הויכוח שהתפתח ביניהם בדבר שינוי שיטת הבחירות לכנסת. הסטודנטים טענו כי השיטה הקיימת מאפשרת לסיעות האופוזיציה להפריח סיסמאות ללא כל אחריות ביודען כי הן לא תעמודנה במבחן ההגשמה של השלטון. בגיןענה כי השיטה מוצעת כדי להפוך את מפא"י ממיעוט לרוב. עוד בגין מספר כי הוא הרצה לסטודנטים על חשיבות האופוזיציה ותפקודה במדינה דמוקרטית. בהתיחסו של בגין להשתתפות בן –גוריון והנשיא שז"ר בהלווית צ'רציל משבח בגין את העובדה כי הם הלכו במסע ההלויה ברגל משום קדושת השבת.יחד עם זאת בגין טוען כי דבריו של בן –גוריון על כך שאם היה זה תלוי בו הוא היה נוסע הם דברים מיותרים וגסים. בגין גם יוצא נגד קביעותיו של בן –גוריון בראיונות לעיתונות כאילו אם צ'רציל היה מוסיף לכהן כרה"מ בריטניה לאחר 1945 אז ישראל היתה קמה בלי כל בעיות מיוחדות וכי צ'רציל שהנהיגספרים לבנים בשנות המלחמה נהג בצדק.בגין טוען כי דברים אלו הם דברי הבל וכי משמעות הספר הלבן היה גזר דין מוות על היהודים.בגין יוצא במאמר זה גם נגד המדיניות המתרפסת של אנשי מפא"י כלפי גרמניה.

במאמר זה דן בגין במסקנותיו לאחר סיום הקונגרס הציוני הכ"ו .בגין טוען כי לדעתו על הציונות עובר משבר עמוק מעצם הקמת המדינה בניגוד לדעת המתכחשים אליה.בגין מתייחס במאמרו גם ליהודי ברה"מ אשר אינם מורשים לעלות ארצה .עוד משבח בגין במאמרו את ההחלטות שקיבל הקונגרס הציוני נגד פעילות המדענים הגרמנים במצרים ונגד החזרת הפליטים ארצה בגין יצא גם נגד התנשאותם של אנשי מפא"י שלא היו מוכנים לשבת עם אנשי חרות –צה"ר בהנהלת הקונגרס הציוני. בגין טוען כי אין מדובר פה בממשלת ישראל.

בגין מגיב למכתב עליו חתומים 'קרואי שם' המבקש להגן על ההגנה לאור הפרסומים והביקורת כנגד הארגון בשל הפרסומים האחרונים על עינויו של יהודה אמסטר. בגין עומד על כך שהגלויים האחרונים לא קרו בשל היחסים בין ההגנה לפורשים, אלא בשל מאבקים פנימיים, וגילויים חדשים מבנו אל איסר. בגין מציין כי בן גוריון, כשוחר אמת, בחר לבקר את איסר בארי לא בגלל העינויים שהנהיג, אלא בשל העבירה הקשה של זיוף המסמכים נגד אבא חושי; אך, מנגד, החשש מפגיעה בשמה של 'ההגנה' מצדיק את ההשתקה ואי חשיפתה של האמת על דרכי פעילותה של ההגנה. בגין מציין כי פנחס רוזן איבד את אמונו שבן-גוריון הוא איש מוסר, בגין מזכיר את עלילת הדמים סביב רציחתו של ארלוזורוב, הסזון והאלטלנה ומציין שאלו לא פגמו באמונו של רוזן במוסריותו של בן-גוריון.