Subjects: מלחמת העצמאות

במאמר זה מתייחס בגין לאירועי השבוע החולף בכנסת שבהם דרשה תנועת ה"חרות" להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק את פרשת קידומו של המרגל ד"ר בר. בגין טוען כי בן-גוריון לא התייחס לעניין לטענות "חרות" והכחיש כי בר היה יועצו האישי וטען כי זו עלילה שמעלילה תנועת ה"חרות". בגין מצביע על כך שבר היה יועצו ההיסטורי של בן-גוריון ואף כתב כמה ספרים שהכפישו את האצ"ל. בגין גם מצביע על כך שבר היה גם ההיסטוריון הרשמי השני של משרד הבטחון. בגין טוען כי בר התחבב כ"כ על בן –גוריון משום שבר נהג להשמיע דברי חנופה על רה"מ ולכן בר קודם ע"י רה"מ שהתעלם מאזהרות שרות הבטחון הישראלי על בר.

במאמר זה מתייחס בגין לפרשת נפילת העיר העתיקה בי-ם במלחמת העצמאות. בגין טוען כי "חרות" טוענת עתה כפי שהיא טענה בעבר כי ניתן היה לכבוש את י"ם העתיקה בעשרת ימי הקרבות שקדמו להפוגה הראשונה. בגין מציין את דב יוסף שהיה מושל י-ם שמציין בספרו "קריה נאמנה" כי היה זה כשלון מצד ההגנה לא לכבוש את י-ם המזרחית. בגין תמה על שתיקתו של יוסף לאורך השנים במיוחד כאשר תיפקד כשר בממשלה. (בגין משווה אותו לפושה אותו צרפתי ששינה את דעותיו במהפכה הצרפתית). עוד יוצא בגין במאמר זה נגד רה"מ אשר אמר כי יכתוב זכרונות אך יתבע שהם יפורסמו אחרי שיתם כל הדור הזה משום שנעשו שגיאות ע"י אנשים מסוימים ואין הוא מעוניין לפגוע בהם. בגין טוען כי דברים אלה הם דברי טיפשות כי פירסומו של בן-גוריון יפגע בזכרם של המתים כי הם לא יוכלו להשיב לטענותיו של בן-גוריון.

במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.

במאמר זה סוקר מנחם בגין את תולדות העם היהודי וגורלו האישי דרך ארבעה "לילות סדר" מעצבים שעבר בחייו: החל בילדותו בצל המהפכה הבולשביקית והפרעות בפולין, דרך מאסרו בכלא הסובייטי, המשך בליל הסדר הראשון במחתרת האצ"ל בבני ברק בעיצומו של המרד בבריטים, ועד לערב היציאה לקרב על שחרור יפו במלחמת העצמאות. בגין מתאר את הטרנספורמציה של היהודי מקרבן חסר אונים בגולה ללוחם גאה בארצו. המאמר מסכם באמונה יוקדת כי הדור שעבר את התופת והתקומה ימשיך בדרך הגאולה, ומדגיש כי המרד והמלחמה לא היו למען המוות, אלא למען חיים של חירות במולדת

במאמר זה בגין יוצא נגד האו"ם אשר תומך בהחזרת הפליטים של 1948 לא"י או לחלופין בתשלום פיצויים להם. בגין יוצא נגד החלטה זו שהתקבלה ע"י הועדה המדינית של האו"ם.עוד טוען בגין כי למפא"י אחריות רבה בקבלת החלטה זו שכן דבריו של רה"מ כי מדינות ערב ויתרו על שיבת הפליטים הרגיז אותן. בגין טוען כי על ישראל לצאת נגד ועדת הפיוס של האו"ם ולעמוד על זכותינו על א"י.