במאמר זה בגין פונה אל הלוחמים במחתרת לשעבר, לוחמים בצבא ישראל בהווה. בגין אומר שהוא יודע שהמסגרת הצבאית כופה את עצמה על היחיד, גם במחתרת ששירות בצבאה היה בהתנדבות עדיין היתה מסגרת דומה. בגין קורא להמשיך ללהלחם שתפקיד הצבא לא נגמר, ויש עוד לכבוש שטחים רבים. ולכן למרות שאנשי האצ"ל לשעבר מופלים לרעה בצבא היום, עליהם להמשיך ברוח הלחימה ולנסות ללמד מנסיונם את חבריהם.
בנאומו דן בגין במבצע 'שלג', ומסביר את היציאה אליו, למרות שלא היתה זו מלחמת אין ברירה. בגין פותח בסקירה של המצב הבינלאומי שלפני מלחמת העולם השניה, וטוען כי אם צרפת היתה פועלת בעקבות הפרת ההסכם של גרמניה ב-7 במרץ 1936 היתה יכולה להביס את הצבא הגרמני, וכך לא היתה פורצת מלחמת העולם השניה על אבידותיה ונפגעיה, אך לא היתה זו מלחמת אין ברירה, וצרפת לא פעלה. אז עובר בגין לדבר על מלחמות ישראל – מלחמת העצמאות, ההתשה וכיפור היו מלחמות אין ברירה, שגבו מספרים גדולים מאוד של הרוגים ופצועים, ומבצע סיני וששת הימים היו מלחמות שישראל בחרה לצאת אליהן, למען בטחון תושביה, למרות שלא נשקפה סכנה אקוטית לקיום המדינה. כך, טוען בגין גם מלחמת לבנון, שמטרתה היתה להשיג שקט הרתעתי. בגין מצהיר כי ישראל לא תיזום תקיפה על מדינה ערבית, וכן כי חזונו הוא לקונפדרציה חופשית בין ירדן וישראל עם שיתוף פעולה הדדי. גרסא ערוכה של הנאום פורסמה בעתון מעריב מתאריך 20/08/1982
היו לנו שלוש מלחמות מתוך חוסר ברירה, הראשונה מלחמת העצמאות שהחלה ב-30 בנובמבר 1947 ונמשכה עד ינואר 1949, תזכרו את התאריך הזה משום שגם מנסים לנקר עיניים על שמונה שבועות שכבר חלפו, זו היתה מלחמת העצמאות, אל תהיה טעות במונחים ולא מלחמת השחרור, מלחמת השחרור מתנהלת נגד מי ששולט בך, הערבים מעולם לא שלטו בנו, … Continued
בגין מתייחס לטרמינולוגיה של הסכסוך על חלקי ארץ ישראל, על השימוש במילים 'גדה' ו'גדה מערבית' בניגוד ליהודה ושומרון, אך בעיקר לשימוש בתאור 'שטחים כבושים' ביחס לשליטת ישראל ביהודה ושומרון.
לא עשינו שום עוול. התגוננו. היית אחד המגינים ב-1948. הותקפת על-ידי הלגיון הערבי. רצו גם אותך להרוג. על-פי דרך ההשגחה הפרטית נשארת בחיים, יחד אתי.
