פרדוכסים

במאמר זה מצביע בגין על הפרדוכסים שבהם מצויה ישראל בהצבעותיה באו"ם לאחר שהיא הצהירה כי מדיניותה היא אי הזדהות ונייטרליות ולכן היא נאלצת להיות נטרלית בהצבעותיה כלפי מדינות כמו מצרים. עוד מתייחס בגין במאמר זה לפרשת לבון וטוען כי דבריו של בן-גוריון על כך שהעיתונים משקרים בהתייחסותם לפרשת לבון וכי יש להקים ועדת חקירה בפרשה תמוהים כאשר הוא לא תוקף גם את עיתונו "דבר" שטוען דברים דומים. בגין גם מטיל ספק בדבריו של רה"מ בקשר לסיבות שהביאו להתפטרות שרת.

מעשה פשה

במאמר זה מתייחס בגין לפרשת נפילת העיר העתיקה בי-ם במלחמת העצמאות. בגין טוען כי "חרות" טוענת עתה כפי שהיא טענה בעבר כי ניתן היה לכבוש את י"ם העתיקה בעשרת ימי הקרבות שקדמו להפוגה הראשונה. בגין מציין את דב יוסף שהיה מושל י-ם שמציין בספרו "קריה נאמנה" כי היה זה כשלון מצד ההגנה לא לכבוש את י-ם המזרחית. בגין תמה על שתיקתו של יוסף לאורך השנים במיוחד כאשר תיפקד כשר בממשלה. (בגין משווה אותו לפושה אותו צרפתי ששינה את דעותיו במהפכה הצרפתית). עוד יוצא בגין במאמר זה נגד רה"מ אשר אמר כי יכתוב זכרונות אך יתבע שהם יפורסמו אחרי שיתם כל הדור הזה משום שנעשו שגיאות ע"י אנשים מסוימים ואין הוא מעוניין לפגוע בהם. בגין טוען כי דברים אלה הם דברי טיפשות כי פירסומו של בן-גוריון יפגע בזכרם של המתים כי הם לא יוכלו להשיב לטענותיו של בן-גוריון.

על קברו של ראש בית"ר

העתון מביא את ההספד המלא של בגין על קברו של ז'בוטינסקי בניו יורק משנת העשור לפטירתו. בגין בין יתר דבריו העלה על נס את אישיותו, פועלו ותורתו של ז'בוטינסקי שפעל רבות למען הקמת מדינה יהודית . בגין פיזר על קברו של ז'בוטינסקי עפר אשר הביא מא"י מקברותיהם של אנשים שונים בינהם גיבורי האצ"ל שנפלו במהלך המרד ואחריו במלחמת השחרור. ההספד פורסם לראשונה בחרות מיום 04/08/1950