בתל-אביב נתקבלנו באש. אך היא לא פגעה באיש. במשך היום, בעמדנו על שרטון, התחלנו להוריד, בסירתנו, כמות של נשק. הודענו, כי לחיילי ישראל הוא, ולא נגדם. שוב, בלי אזהרה כלשהי, נפתחה אש קטלנית על הסירה ועל האניה. או אז נהרגו ונפצעו אנשינו. אז גם היו חילופי אש. אנשינו ניסו להגן, ממש באורח אינסטינקטיבי, על חבריהם. … Continued
מיליונים יהודים היו מושמדים מדי יום ביומו. ארץ-ישראל היתה משועבדת, גזולה, סגורה. המרות, אשר בשמה מדבר מר אלון, קבעה ודרשה, כי עד תום מלחמת העולם השניה אין לעשות דבר. במלים אחרות, היה על כולנו לראות את עמנו, מאז נודע על מסע ההשמדה הגרמני, בהכחדתו המתמדת, ולא לנסות אפילו, על ידי מלחמה מרדנית, לפרוץ את שערי … Continued
משמיצינו מדברים על עריקת חיילי אצ"ל, או בריחתם. ייכלמו. מצאו להם "עריקים", בלוחמים אשר, במשך שני, ללא הפוגה, סיכנו את נפשותיהם למען האומה. אך, נכון, הם קיבלו ידיעות מחרידות שאחריהן חשו לעזרתם. מי היה זכאי מבחינה אנושית, לדרוש מהם, כי ינהגו אחרת? גם על כך הריני מקבל על עצמי את מלוא האחריות. אבל אלה, אשר … Continued
קראתי את הדברים הנרגשים האלה ונתתי כבוד בלבי ללוחמים. אבל ביקשתי, מלבד הפלמ"ח, לפניו ואחריו, את אצ"ל ולח"י. לא מצאתי. אינם קיימים. הא כיצד? האם מר חיים חפר אינו יודע, כי אנשי האצ"ל, ולח"י ובית"ר הביאו לארץ-ישראל עשרות אלפי מעפילים? האין הוא זוכר, כי, לפני הקמת תנועת המרי, נלחמו ארגוני המחתרת בשלטון הבריטי, והמשיכו ללחום … Continued
מספרים לנו, כי חברי פלמ"ח קפצו לים, כדי לעזור לנמלטי האניה הבוערת. אם סיפור זה דרוש להקלה על המצפון, ניחא. הייתי, יחד עם חברי, בים. את הפלמ"חאים לא ראינו סביבנו. אבל שמענו את זמזום הכדורים סביב ראשינו. ואם חברי הפלמ"ח באו לקראתנו, אין זאת, כי גם הם לא הפסיקו את יריות חבריהם עלינו – ועליהם. … Continued
