Subjects: ליברלים (ליברלית)

במאמר זה דן בגין בניסיונות ההליכה ברשימה משותפת לכנסת ה-6. בגין מוצא פגם בפנייתו של סוזיב חבר המפלגה הליברלית בצורת מכתב אל עיתון הארץ המציע הקמת קרן בחירות וכי אם בסופו של דבר האיחוד לרשימה פוליטית אחת בין חרות לליברלים לא ייצא אל הפועל אז המפלגה שתוכיח כי היא רצתה באיחוד היא זו שתקבל את הקרן הזו. בגין יוצא נגד הצעה זו וטוען כי היא איננה רצויה כלל. כמו כן בגין מוצא פגם בקריאתו של מר סוזיב חבר המפלגה הליברלית לחרות ולמפלגתו ליצור רשימה פוליטית משותפת בבחירות הקרובות. בגין מזכיר כי "חרות" הציעה זאת כבר ומזכיר את כל הצעות "חרות" שנדחו ע"י הליברלים. בגיו טוען עוד כי הטענות הנשמעות כאילו מנהיגי "חרות" אינם מוכנים לריצה משותפת בבחירות לא נכונות כלל.

במאמר זה דן בגין במשבר במפא"י. בגין טוען כי הסיכסוך בין אשכול לבן –גוריון מאפיין מפלגה משוסעת כמפא"י השולטת שלטון ממושך במדינה. בגין סוקר את ביקורתו החריפה של בן גוריון כנגד שרת, לבון וכעת אשכול, או כל מי שהעז להחליפו בתפקידיו. במסגרת זו, הוא מזכיר את דבריו של שרת במרכז כי מה שקובע במפא"י הוא לא הצדק אלא הפחד והחשבון. בגין מלגלג על דברי בן –גוריון כי אשכול מקבל החלטות על דעת עצמו בניגוד לכללי הדמוקרטיה ועומד על חיבתו של בן גוריון לשלטון מוחלט. בגין טוען כי אחת הסיבות להתנגדותו של בן –גוריון לאשכול היא העובדה כי אשכול אינו מקדם את רצונו של בן –גוריון לשנוי שיטת הבחירות. בגין טוען עוד כי בן – גוריון בדברו על שינוי השיטה טוען כי רצונו האמתי הוא בצמצום מספר המפלגות לכן בגין תמה במיוחד מדוע בן –גוריון מתנגד להליכה המשותפת שבין מפא"י לאחדות העבודה וכמו כן יוצא נגד אפשרות של הליכה פוליטית בין "חרות" למפלגה הליברלית.