הישיבה המאה עשרים וארבע של הכנסת העשירית יום שלישי, ב' במרחשוון התשמ"ג 19 באוקטובר 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – קביעת הממשלה שהשר יצחק מודעי יכהן בתפקיד שר האנרגיה והתשתית

בגין מסכם את הדיון על ההודעה המדינית של הממשלה. בגין מבקר את הניסיונות של פרס להשיג רוב בכנסת על-ידי מעבר חברי כנסת ממפלגה למפלגה וטוען שניסיונת אלו אינם מתיישבים עם דמוקרטיה. בגין טוען שההצעות של מערך לישוב הסכסוך באמצעות וויתור על חלק מהשטחים אינן מציאותיים. בגין מדגיש שעמדתה של המערך ששוללת תוכנית האוטונומיה ובו-זמנית קוראת להשתמש בה כדרך להסכם-ביניים עם ירדן אינה קונסיסטנטית. בגין טוען שתכנית האוטונומיה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויוד היא הדרך היחידה להבטיח שלום למדינת ישראל עם שכניה. בגין מבקש מהכנסת לאשר את ההודעות של הממשלה.

הישיבה המאה עשרים ואחת של הכנסת העשירית יום רביעי, כ' באלול התשמ"ב 8 בספטמבר 1982 – הודעת הממשלה על מבצע "שלום הגליל"

בנאומו בגין מסכם את מהלך מלחמת לבנון הראשונה. לטענתו היו ארבעה אירועים קריטיים במהלך המלחמה. בגין טוען שהמבצע השיג שלוש מטרות: הפסקת ירי על ישובי הצפון; הגברת ביטחון ישראל על-ידי גירוש מחבלים בלבנון; שיקום כוח הרתעה של צה"ל. בגין טוען שהממשלה תמשיך, עם יעלה צורך, לקבל החלטות כואבות אך נחוצות למרות הלחץ והביקורת. בגין טוען שהמבצע "שלום הגליל" הסתיים בניצחון. בנאום המסכם בגין מפרט את התנגדותו ל"תכנית רייגן". בגין טוען שתכניות החלוקה לדורותיהם נוגדות את תפיסתם גם של האבות הרוחניים של "מערך". בגין מכריז, שישראל מתנגדת לתכנית החלוקה. בגין מדגיש את חשיבותם של ארץ-ישראל עבור העם היהודי. בגין טוען, שיחסי ידידות עם ארה"ב ימשיכו להתקיים למרות הוויכוח על מדיניות. בגין מבקש מהכנסת לאשר את הודעת הממשלה.

הישיבה המאה–ושלוש של הכנסת העשירית יום שלישי, ח` בתמוז התשמ"ב 29 ביוני 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני–הביטחוני

בגין יוצא נגד טענות העולות בעולם לגבי התנהלות צה"ל בלבנון וטוען שצה"ל והממשלה בכל רמה ודרג עושים כל שביכולתם כדי למנוע פגיעה באזרחים. בגין טוען שהתקפות אלו הן צבועות, לאור מדיניות ההפצצות המכוונות למרכזי אוכלוסין למשל במלחמת העולם השנייה. בגין מדווח על המאמץ הדיפלומטי לנטרל את התעמולה הפלשתינית, ובפרט על חילופי מכתבים שלו עם הנשיא רייגן ועל הפגישה עם נציגי האינטרנציונל הסוציאליסטי. בגין טוען שהתקדמות לעבר ביירות נבעה מסירוב אש"ף לנצור את האש, שחייבה את צה"ל להגיב. בגין טוען שבתחילת המבצע הממשלה התנגדה לכניסה לביירות, אך במצב הטקטי הקיים אין לשלול אופציה זו בפומבי. בגין טוען שהמטרות של המבצע הושגו: הוסר איום טילים על צפון הארץ, טילי הנ"מ סוריים "הוצאו" מלבנון, ההתנגדות הצבאית של סורים ואש"ף נשברה. בגין מצהיר שהתנאי של ישראל להפסקת הלחימה היא יציאה של אש"ף מלבנון. בגין שולל כל אפשרות שישראל תיסוג מהדרישה הזאת. בגין טוען שהמטרה האת תושג בזמן הקרוב. בגין קורא לאחדות לאומית ומודה לראשי המערך על קריאה דומה. בגין מהלל את חיילי צה"ל ומפקדיו.

הישיבה התשעים וחמש של הכנסת העשירית – יום שלישי, יז בסיוון התשמ"ב, 8 ביוני 1982 – הצעת סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון להביע אי–אמון לממשלה נוכח החלטתה לפתוח במלחמה ולפלוש ללבנון

בגין מזדהה עם צער של משפחות החיילים שנהרגו בלבנון. בגין מדגיש שהמבצע הינה מימוש זכות של מדינת ישראל להגנה עצמית. בגין מדגיש שהממשלה לא הייתה יכולה שלא להגיב לאחר פגיעה בשגריר ארגוב – גם יהודי אזרח ישראל וגם שגריר המדינה, משמש כסמל לכבוד הלאומי שלה. בגין מצהיר, שלאחר שארגוני טרור מלבנון הפכו את האוכלוסייה האזרחית למטרה הממשלה פעלה כדי להבטיח ביטחון לאזרחים יהודיים. בגין מכריז, שבדור השואה ישראל לא תאפשר לאף גורם לאיים על ילדים יהודיים. בגין טוען שקיימת הבנה בינלאומית ותמיכה בעמדתה הזאת של ישראל. בגין טוען שמדובר על מבצע שמטרותיה – קו של 40 ק"מ מהגבול שיבטיח שקט לתושבי הצפון. בגין פונה לנשיא אסד וקורא לא לשמור על ניטרליות במהלך המבצע ומבטיח שעם צבא סורי לא יפתח בלחימה צה"ל לא יתקוף את סורים בלבנון. בגין מכריז שישראל לא מעוניינת בשינוי כלשהו בגבול לבנון וחותרת רק להחזרת השקט לגבול הישן.