שתי מילים נגזרו, בשפתנו המדוברת, מן הלאום: לאומיות ולאומנות. בלשון עמים זרים אין הבחנה כזו. אחת היא המילה בה הם משתמשים: נציונאליזם, או על פי המבטא האנגלי, נציונאליזם. משום כך צריך היה הרצל להסביר, בשעתו, כי יש לדעת להבחין בין הנציונאליזם החיובי, שמקורו באהבה, לבין השלילי, שמניעו בשנאה. בעברית, לאומיות היא בפשטות, אהבת עם. חיבת … Continued
בנאום שנושא בגין בסימפוזיון של ועד ההורים המרכזי בתל אביב, הוא מסביר כי יש ללמוד מן ההסטוריה הרחוקה, ומן ההסטוריה הקרובה, שאנחנו שותפים ליצורה. כמו כן בגין טוען כי יש ללמד את שחרור ועצמאות המדינה כפי שהיה, כולל פעולת כל המחתרות שהיו שותפות בפעולה, ומבדיל בין מלחמת שחרור – מעול שלטון זר, לבין מלחמת העצמאות מפני המתנגדים לעצמאותו המוכרזת של המדינה. בגין מסיים בהתיחסות ללימוד השואה ומסביר כי יש להבין כי יש גלגל חוזר של גבורה ותקומה ושעבוד, ועל התלמידים ללמוד כדי להמנע מהאבדן ברמת האפשר.
בגין מגיש את ההצעה לסדר היום בעקבות ארועים בעיר העתיקה בירושלים, שם משהו קדח חורים בחלק של הכותל. בגין טוען שהזעם בעולם היהודי בעקבות הארוע הוא מוצדק ביותר. בגין קורא "לקדש את הכותל", לבנות תכנית מסודרת שלפיה יפונו תושבי הבתים הצמודים לכותל – בפיצוי הולם – ויחשף כול אורכו של הכותל המערבי.
מאז פתח הרצל את הקונגרס הציוני הראשון שאפה הציונות ליצור רוב יהודי בארץ-ישראל ולעשותה למדינה יהודית. בגלל תהפוכות התקופה וזדון הלבב היינו חייבים בשנות הארבעים להגשים את הציונות על ידי הפיכת סדרי ההגשמה, היינו חייבים ללחום למען הקמת מדינה יהודית כדי ליצור את הרוב היהודי.
היום הזה ברוך השם יש רוב יהודי בארץ ישראל. רוב גדול. מעתה ואילך שאיפת הציונות אינה עוד רוב יהודי בארץ-ישראל, אלא רוב היהודים בארץ-ישראל. שאיפה זו יש לה סיכוי ממשי להתגשם עד תום המאה הזאת.
