בשער טיטוס והארוקומוניזם

במאמר מתאר בגין את ביקורו ברומא, ומפגשו עם הקהילה היהודית שם. בגין מעלה את תחושותיו הנסערות כשעומד מול שער הניצחון, ונזכר בחורבן ירושלים. לאחר הרצאה בענין המצב הבטחוני בארץ, מספר בגין, כי נשאל לגבי ההגעה לשלום, או למשא ומתן עליו, שהרי הערבים לא מסכימים לאף תוכנית ישראלית. בגין מתייחס להחלטת הממשלה לוותר על השלום כעל מטרת המדיניות הלאומית, ובמקומו, מציעה הממשלה, מצב אי-לוחמה, תמורת נסיגות עמוקות בכל הגזרות. את ההחלטה מתרץ שר החוץ בתקדים של יחסי בריה"מ-יפן אחרי מלחה"ע השניה. בגין טוען כי שר החוץ לא הבין את המקרה המדובר. בנוסף, הוא מתאר מפגש עם הנוער היהודי, אשר בחלקו מושפע משקרים של המחנכים על ז'בוטינסקי, פעולות האצ"ל ומעמדם של השטחים המשחוררים, ובחלקו האחר תנועת ז'בוטינסקי דווקא זוכה לתחיה.

סכנת התקדים של חוסר תגובה

במאמר זה, שהתפרסם כמאמר מערכת בעיתון חרות ונמצא בכתב ידו של בגין בארכיונו, מותח בגין ביקורת על שר החקלאות משה דיין על הצהרתו שלפיה לא צפויות לישראל בעיות ביטחוניות משמעותיות בזמן הקרוב. הצהרה זו הוכחשה כעבור ימים כאשר שני צעירים נרצחו על ידי מסתננים סורים ביישוב אלמגור בצפון הארץ, וחייל צה"ל נהרג בהתקפה של כח ירדני בירושלים. על רקע אירועים אלה, בגין מבקר בחריפות את חוסר התגובה של ממשלת ישראל, שהסתפקה בהגשת תלונה במועצת הביטחון של האו"ם, וקורא לה לא לאפשר לדם יהודי להישפך ללא תגובה הולמת.