Subjects: כלכלה

בגין יצא נגד צורת משטר שבו השליט היחיד מתפקד על תקן של מפרנס .בגין טען כי במשטר שכזה אין צדק ,אין חרות וכי זהו משטר אשר לא מסוגל להבטיח תנאי קיום הוגנים. בגין יוצא נגד תפיסה מרקסיסטית-מעמדית. בגין מזכיר את ה"סזון" שבו גורשו אנשי האצ"ל ממקומות עבודתם והוסגרו לידי הבולשת הבריטית מבלי שההסתדרות תגן עליהם. לעומתה טוען בגין כי הסתדרות העובדים הלאומית מגנה על זכויות של כל אזרח לעבוד ללא כל משמעות לדעותיו הפוליטיות.בגין יוצא גם נגד דברי שרת העבודה שטענה כי להסתדרות העובדים הכללית היה חלק מכריע בהקמת המדינה .בגין טוען כי אומנם אחדות פועלית רצויה אבל חשוב לזכור שמעליה רצויה אחדות לאומית שהיא הרבה יותר חשובה.

במאמר זה מתייחס בגין לנאומו המדיני של שרת בכנסת בה הוא הודה כי הציע למדינות ערב ויתורים, אזור חופשי בנמל חיפה, ומעבר חופשי בנגב. בגין טוען כי הודאתו הפומבית של שרת בכנסת איננה חכמה שכן לשם התדיינות עם גורמים זרים אפשר להשתמש בצינורות דיפלומטיים רבים אחרים וכי דבריו משדרים חולשה. בהתיחסות אישית לרה"מ ושר החוץ שרת טוען בגין כי אומנם התנהגותו של שרת עצבנית אך נימוסיו עולים בהרבה על בן –גוריון. בגין יצא נגד מדיניותם הפייסנית של אנשי מפא"י שאינם אנשי מעשה וכל מה שעושים הם זה להזהיר ולהרתיע .