הישיבה המאה–עשרים–ואחת של הכנסת העשירית יום רביעי, כ` באלול התשמ"ב 8 בספטמבר 1982 – הודעת הממשלה על מבצע "שלום הגליל"

אני אומר לכם: כל יום, כל לילה, כשאני נזכר במערכה הזאת עם תקיפי העולם, על מה? – על ירושלים האחת, היחידה, שלמה, בירת ישראל. על מה?… על יהודה ועל שומרון, עריסת תרבותנו, על ארץ–ישראל. כל יום אני אומר: אשרני שנתפסתי על דבר מצווה. אנחנו מנהלים את המערכה הזאת בהתרוממות רוח, בגאווה יהודית, באמונה עמוקה. אין … Continued

הישיבה השמונים של הכנסת העשירית יום שלישי, י"א באייר התשמ"ב 4 במאי 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני

משלחת ישראל תצא ברצון הן לקהיר והן לוושינגטון, ובלבד שהמשלחות המצרית והאמריקנית יבואו לשיחות בירושלים. אין להעלות על הדעת, אדוני היושב–ראש, שאנחנו נסכים להחרמת ירושלים בירתנו כאחד משלושת המקומות לניהול המשא–ומתן.

הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

נאומו של בגין בכנסת לכבוד נשיא צרפת שביקר בישראל. בגין מדגיש את ידידות המיוחדת של העם היהודי כלפי צרפת. בגין מזכיר את תפקידה של פרשת דרייפוס בהיסטוריה של ציונות. בגין טוען שצרפת בעיני היהודים הפכה להיות מזוהה עם מאבקפ של "דרייפוסרים". בגין מדגיש את תפקידה של המהפכה הצרפתית בקידום האידאלים של חרות וקידמה. בגין מדגיש שזוהי המהפכה היחידה שנאבקה נגד שיעבוד פנימי והצליחה לשחרר את עמה. בגין משווה את המהפכה הצרפתית עם מלחמת העצמאות האמריקאית, שלטענתו הייתה מלחמת שחרור נגד דיכוי קולוניאלי ועם המהפכה הרוסית, שהסתיימה בשעבוד הקומוניסטי. בגין טוען שיחסים בין צרפת וישראל ידעו עליות וירידות, אך ישראל לא הפסיקה להיות ידידה של צרפת. בגין מביע את תקוותו שהנשיא החדש מיטרן יחדש את הידידות. בגין טוען, שהמכשול העיקרי לחידוש הידידות בין המדינות היא התמיכה של צרפת בהקמת המדינה הפלסטינית. בגין מנמק את התנגדותו להקמת המדינה הפלסטינית ומביע תקווה לחידוש הידידות בין צרפת לישראל.

הישיבה הארבעים ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב, 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת-רפיח

בגין טוען שלא בפעם ראשונה מתרחש בישראל ויכוח על חלוקת הארץ. בגין טוען שלא ניתן להצדיק "ריאליזם מזויף" שמתכחש לקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל לעם היהודי. בגין טוען, שהקשר הזה הוא יסוד הזכות של העם לארץ. בגין טוען ש-"שאלת הערבים" בארץ קיימת, אך לא ניתן להצדיק החזקת שטחים מלפני 1967 ולגנות החזקת שטחים ביו"ש על סמך זה שיש שם אוכלוסיה ערבית. בגין טוען שהתוצאה היחידה האפשרית של חלוקת הארץ – מדינה עצמאית של ארגוני טרור וחידוש של שפיכות דמים. בגין טוען שפטרון היחיד הוא התכנית האוטונומיה מלאה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויד. בגין קורא לממשלות ערב, ובפרט למלך חוסיין להתכנס לוועידה שתדון בביצוע תכנית זו.

הודעת הממשלה על המצב המדיני – הישיבה הארבע–עשרה של הכנסת העשירית יום שני, ה' בחשוון התשמ"ב, 2 בנובמבר 1981

בגין שולח את המסר של השתתפות בצער בעקבות רצח סאדאת. בגין מדגיש שסאדאת נרצח בידי קיצוניים מוסלמים. בגין מכריז שחוזה קמפ-דווד מחייב שני הצדדים ללא קשר לאישיות המנהיג ולא קיים צורך לאשרו מחדש. בגין מנמק את התנגדותו ליוזמה הסעודית. בגין קורא לכנסת להקים משלחת פרלמנטארית הכוללת נציגיהם של הקואליציה והאופוזיציה לצורך הסברה של העמדה הישראלית בחו"ל. בגין מתאר את חשיבותו והצלחתו של פרויקט שיקום שכונות, מודה אנשים שהובילו את ביצוע הפרויקט ומבקש מכל סיעות הבית לצאת להתרים עבור הפרויקט.