Subjects: ירדן

בנאום בפתיחת הועדה הרביעית של סיעת 'תכלת לבן' בגין פורס את ההשלכות של המשבר האמריקני בתקופה שאחרי מלחמת ויטנאם, על יחסיה עם ישראל. וטוען שיש אהדה ותמיכה רבה הן בציבור היהודי בארצות הברית, והן בקרב נוצרים. בגין טוען כי מאחר והממשלה דחתה את דרישות האויב לנסיגה לקוי 67 האופוזיציה מציגה חזית מאוחדת בביקוריה בחו"ל. בגין טוען כי יש להלחם בשחיתות בשלטון מבית, ומציין כי הממשלה צריכה להיות אור לגויים ולטהר מידותיה. בגין מכריז על מלחמה בעוני להשגת צדק ושלום חברתי.

בגין פותח במספר דברים על התנהלות פרלמנטרית תקינה, כתגובה לדבריו של מזכ"ל העבודה נגד בגין, על כך שחריפות דבריו בכנסת נגד רה"מ הציגו את רבין „כעוכר ישראל". בהמשך בגין תוקף את התנהלותו 'המקיאבלית' של רבין, במדיניות החוץ שלו, המנסה 'להפריד' בין סוריה למצרים, ובין מדינות ערב לארגונו של ערפאת, ובמדיניות פנים מתנגד להקמת ממשלת ליכוד לאומית למרות טענותיו כי הוא תומך בממשלה שכזו, ובה בעת מנסה להכניס טריז בין בגין לחברי מפלגתו.

בגין מתייחס למפלות החוזרות ונשנות של מדינת ישראל במוסדות הבינלאומיים, אך הפעם מהזווית הפוליטית הפנימית בישראל. בגין עומד על כך שתבוסות מדיניות אלו מתרחשות דווקא בתקופתה של ממשלה 'היונית' ביותר בתולדות ישראל, שמוכנה לנסיגות ללא הסכם. בנוסף מציין בגין כי הממשלה כלל אינה לוקחת אחריות על מחדליה המדיניים ומטעה את הציבור אודות מעמדה הבינלאומי של המדינה.