מנהיג הדור: 'נביא הריאליזם הציוני'

שתי ברירות בציונות לפני העם עמדו שתי ברירות: הברירה של הציונות האוטופיסטית והברירה של הציונות הריאליסטית. הציונות האוטופיסטית, מה אמרה לעם? "בעולם שולטים כוחות הרע והחושך. הרע מנצל את החלש, העשיר עושק את העני. על כן גם רע ליהודים. אולם מחר ינצחו הכוחות והקדמה, ואז תבוא ישועה על העולם כולו ועל היהודים בתוכו. אולם ליהודים … Continued

הישיבה המאה–שישים–ותשע של הכנסת העשירית – יום שלישי י"ח בשבט התשמ"ג 1 בפברואר 1983 – סקירת ראש הממשלה על פעולות משרדו

שום עם איננו עושה טובה לשום עם אחר אם הוא בא לשבת ליד השולחן כדי לדון בשלום. זו אינה רק זכות; זוהי חובה, וחובה כזו צריך לקיים. לכן אנחנו חוזרים ואומרים: בבקשה, אנחנו נשמח אם יבוא, אבל לא נקבל שום תנאים מוקדמים.

הישיבה המאה–עשרים–וארבע של הכנסת העשירית יום שלישי, ב` במרחשוון התשמ"ג 19 באוקטובר 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני קביעת הממשלה שהשר יצחק מודעי יכהן בתפקיד שר האנרגיה והתשתית

ממורי ורבי למדתי: בראשית ברא את המדיניות. ביחסים בין עמים הכל נעשה על–ידי מדיניות. בכך אני מאמין, ולכן אני נמנה עם אלה השונאים מלחמות ואינם רואים במלחמה המשך של מדיניות, אלא קטיגוריה נפרדת לגמרי.

מלחמת בלית ברירה או מלחמה עם ברירה – דברי ראש הממשלה בטקס סיום המכללה לבטחון לאומי

בנאומו דן בגין במבצע שלום הגליל, ומנמק את צדקתו, למרות שלא היתה זו מלחמת אין ברירה. בגין פותח בסקירה של המצב הבינלאומי שלפני מלחמת העולם השניה, וטוען כי אם צרפת היתה פועלת בעקבות הפרת ההסכם של גרמניה ב-7 במרץ 1936 היתה יכולה להביס את הצבא הגרמני, וכך לא היתה פורצת מלחמת העולם השניה על אבידותיה ונפגעיה, אך לא היתה זו מלחמת אין ברירה, וצרפת לא פעלה. אז עובר בגין לדבר על מלחמות ישראל – מלחמת העצמאות, ההתשה וכיפור היו מלחמות אין ברירה, שגבו מספרים גדולים מאוד של הרוגים ופצועים, ומבצע סיני וששת הימים היו מלחמות שישראל בחרה לצאת אליהן, למען בטחון תושביה, למרות שלא נשקפה סכנה קיומית למדינה. כך, טוען בגין, גם מלחמת לבנון, שמטרתה היתה להשיג שקט הרתעתי. בגין מצהיר כי ישראל לא תיזום תקיפה על מדינה ערבית, וכן כי חזונו הוא לקונפדרציה חופשית בין ירדן וישראל עם שיתוף פעולה הדדי. גירסה ערוכה של הנאום פורסמה בעיתון מעריב ב-20 באוגוסט 1982.

הישיבה התשעים וחמש של הכנסת העשירית – יום שלישי, יז בסיוון התשמ"ב, 8 ביוני 1982 – הצעת סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון להביע אי–אמון לממשלה נוכח החלטתה לפתוח במלחמה ולפלוש ללבנון

בגין מזדהה עם צער של משפחות החיילים שנהרגו בלבנון. בגין מדגיש שהמבצע הינה מימוש זכות של מדינת ישראל להגנה עצמית. בגין מדגיש שהממשלה לא הייתה יכולה שלא להגיב לאחר פגיעה בשגריר ארגוב – גם יהודי אזרח ישראל וגם שגריר המדינה, משמש כסמל לכבוד הלאומי שלה. בגין מצהיר, שלאחר שארגוני טרור מלבנון הפכו את האוכלוסייה האזרחית למטרה הממשלה פעלה כדי להבטיח ביטחון לאזרחים יהודיים. בגין מכריז, שבדור השואה ישראל לא תאפשר לאף גורם לאיים על ילדים יהודיים. בגין טוען שקיימת הבנה בינלאומית ותמיכה בעמדתה הזאת של ישראל. בגין טוען שמדובר על מבצע שמטרותיה – קו של 40 ק"מ מהגבול שיבטיח שקט לתושבי הצפון. בגין פונה לנשיא אסד וקורא לא לשמור על ניטרליות במהלך המבצע ומבטיח שעם צבא סורי לא יפתח בלחימה צה"ל לא יתקוף את סורים בלבנון. בגין מכריז שישראל לא מעוניינת בשינוי כלשהו בגבול לבנון וחותרת רק להחזרת השקט לגבול הישן.