צערה ותמהונה של הממשלה

מאמר זה דן בגין בפרשת המדענים הגרמנים במצרים.בגין טוען כי מאז 20/3/63 אין עניין פעילות המדענים הגרמנים במצרים בגדר סוד וכי גרמניה ממשיכה בפעולותיה על אף הכל וכי גרמניה אף הצליחה ב10 החודשים האחרונים לפרק את רוגזה של דעת הקהל העולמית כי היא "רצתה" לחוקק חוק המונע פעילות מדענים גרמנים במצרים אך טענה כי היא לא יכולה לעשות כך מבחינה חוקתית.בגין יוצא נגד עמדת הממשלה שהביעה צער ותמהון על עמדת גרמניה שהיא איננה יכולה לחוקק את החוק בפרלמנט הגרמני.בגין יצא במאמרו גם נגד שרת החוץ שיצאה נגד חידוש המערכה המדינית נגד פעילות המדענים הגרמנים במצרים וטענה כי אין בכך כל טעם .בגין טוען כי יש לחדש את הפעילות המדינית והדיפלומית נגד פועלם של המדענים הגרמנים במצרים.

הממשלה מונעת דיון מדיני.

במאמר זה תוקף בגין את ממשלת ישראל על כך שהיא מונעת דיון מדיני על אף חתימתם של 40 חברי כנסת אשר מעוניינים לקיים דיון מדיני בנושא. בגין מציין כי אין זו הפעם הראשונה בה הממשלה מנסה למנוע דיון צבורי בפרלמנט, ובכך מונעת מבית הנבחרים למלא את תפקידו. במהלך המאמר בגין מזהיר את הממשלה מפני הסכנות שאורבות מנאצר המתכונן למלחמה עם ישראל

הממשלה הפרה החלטות הכנסת בשאלת הפליטים הערביים וחטאה לעתיד האומה

נאום בגין בכנסת בו הוא מבקר בחריפות את עמדת הממשלה ותפקודה של שרת החוץ בסוגית הפליטים, כמו כן בגין תוקף את פעולות הממשלה הסותרות את החלטות הכנסת בנושא. בסוף נאומו בגין מתייחס למצוקה האנושית האמתית עימה במוקד בעיה זו, אך מדגיש כי הסוגיה קיומה של המדינה תלוי בסוגיה זו, ולכן על הממשלה לא להראות ולו מעט חולשת לב בנושא. הנאום מופיע בדברי הכנסת מיום 02/12/1963

הישיבה השלוש מאות ואחת של הכנסת החמישית יום שני, ט"ז בכסלו תשכ"ד, 2 בדצמבר 1963 – הודעת שרת החוץ על הדיונים בעצרת האו"ם – דיון

נאום בכנסת שבו בגין הוא מבקר בחריפות את עמדת הממשלה ותפקודה של שרת החוץ בסוגיית הפליטים, ותוקף את פעולות הממשלה הסותרות את החלטות הכנסת בנושא. בסוף נאומו בגין מתייחס למצוקה האנושית האמיתית במוקד בעיה זו, אך מדגיש כי קיומה של המדינה תלוי בסוגיה זו, ולכן על הממשלה לא להראות ולו מעט חולשת לב בנושא

הבורחים הערבים לא יוחזרו (הרצאה על המצב המדיני במועצת החרות ד' בכסלו תשכ"ד)

נאומו של בגין במועצת תנועת חרות נוגע לשלל הסוגיות האקטואליות, החל מהחלפתו של ראש הממשלה, דרך הקריאות לפגישה ולשלום של אשכול ובן גוריון עם נאצר, דרך הדיון על סוגיית הפליטים באו"ם, המדענים הגרמניים במצרים, הממשל הצבאי וכלה במשא ומתן עם הליברלים