אדוני היושב-ראש, אני מבקש את הכנסת, הדנה בחוק-יסוד: הצבא, שתזכור את הערכים האנושיים והלאומיים הגדולים שבהם מצטיין צבאנו, צבא עם, צבא בעיקרו של מתנדבים, צבא המגן על איש, אשה וילד, צבא היודע מה זה מוסר מלחמה. על הערכים הגדולים, העליונים, שגאוותנו עליהם, מבקש אני להוסיף ערך שבלעדיו אי-אפשר, לפי הכרתנו העמוקה: ננחיל לצבאנו את אהבת … Continued
נאומו של מנחם בגין בכנסת בעת הדיונים על חוק יסוד הצבא. הצבא הוא סמל לחזרתו של העם היהודי לחיים לאומיים מלאים, בניגוד לגלות שבה היהודים היו חסרי מגן וישע. בגין מביע את התנגדותו לקיצוצים בצבא, שכן פגיעה בכמות עלולה להוביל לגפיעה באיכות. בסוף דבריו בגין מבקש לחנך את חיילי ישראל לשלמות הארץ, שכן זוהי הערובה לאמונה בצדקת הדרך.
היהודי הלוחם הוא אדם, הוא בן-אדם. הוא בנה של אם יהודיה, אחת מיצירות הפלא לרוך האהבה ולקשי הדאגה של הבורא. היהודי הלוחם אוהב ילד, כל ילד. חי השם, גם ילד ערבי. היהודי הלוחם אוהב ספר, אוהב חרות ושונא מלחמה. כגריבלדי, אך מוכן ללחום למען החרות.
בהרצאה בפני סטודנטים במכון לחקר הציונות מסביר בגין את המעבר מגוף לוחם במחתרת לתנועה פוליטת, חלק מן האופוזיציה תחת ממשלה יהודית. בגין מבהיר כי אנשי בית"ר לפני מלחמת העולם השניה היו עסוקים גם בעבודה עברית והתיישבות אך משפרצה היו עסוקים בעיקר במלחמה למען מדינה עברית יחד עם האצ"ל ולתקופה גם יחד עם ההגנה. משקמה המדינה, הושגה המטרה והגוף הלוחם הצטרף לצה"ל. והתנועה הפכה לתנועה מדינית שמרכז פעלה היתה זכותנו על ארץ ישראל, וצדק סוציאלי.. בגין מתייחס לפילוג בתוך הצוה"ר.
הקו בין עמים לוחמים שאחד מהם תקף, הרס, הרג, שפך דם, ואילו מהצד השני נשפך דם גיבורים קדושים כדי למנוע את התוקפנות ואת מזימת ההשמדה — הקו נקבע בתהליך הדיפת האויב התוקפן.
