בגין פורס את הערכים החינוכיים של בית"ר לפני קום המדינה ואומר שאחרי שחלק מהמטרות הוגשמו או בתהליכי הגשמה, יש לחנך את הנוער לערך של שלמות הארץ. הוא מתייחס לנסיונות של הממשלה להביא שלום עם מדינות האזור בשלושה דרכים שלא הצליחו, ואולי אף הגבירו את שפיכות הדמים שעומדים בסתירה עם שלום. הוא טוען שאין להיות תבוסתן במלחמה למען השלום, שיגיע רק בעזרת האמת, ובהכרה בזכות שלנו לא"י (גם החלקים בה שטרם נכבשו) ובכח זכות זו תפסק שפיכות הדמים.
במאמר זה יוצא בגין נגד אי השוויון בהטלת מס הנהוג בכלכלה הישראלית (כאשר חברות ענק כתנובה והמשביר המכרזי ובנוסף להם גם הקיבוצים זוכים לפטור). .בעקבות התאבדותו של ישראל סיני בשל המיסים הגבוהים והאיום בעיקול רכושו מצד רשויות המס, בגין מציין כי רק שביתת מיסים תפתור את האפליה.
במאמר זה לציון פטירתו של מייסד התנועה הרביזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי, עומד בנארי על עיקרי תורת בית"ר, על חשיבות ההדר ועל משמעותו במדינת ישראל: שיוויון זכויות, חופש הפרט והעקרונות הדמוקרטים הנובעים מהיות כל בני האדם בני מלך.
העיתון מביא את דבריו של בגין שנאמרו במועצת בית"ר .בגין העלה על נס את תנועת בית"ר ואת תרומתה למען המדינה. בגין קרא לחברי בית"ר לנוכח התרופפות הערכים של קברניטי המדינה ופשיטת הרגל שלהם להמשיך את הגשמת תורתו של ז'בוטינסקי.
במאמר זה מתייחס בגין לגירושם של 4 אנשים מאנשי אבו גוש לנצרת בטענה כי ניסו להטיל פצצה על ילדים . בגין טוען כי אם הם אשמים אז יש לשלוח אותם לכלא ואם הם לא אשמים אז יש להשאירם בכפר.בגין טוען כי העונש של גירוש הוא עונש אווילי , בגין גם יוצא נגד אלה המשווים את העונש הזה ל"סזון" נגד אנשי האצ"ל וטוען כי זוהי השוואה אווילית.בגין מתקומם נגד כל מטיפי המוסר למיניהם אשר יצאו נגד גירוש הערבים מתוך עקרונות של חירות האדם כאשר הם לא השמיעו מילה בקשר למשפט צריפין . במאמר זה יצא בגין גם נגד מעצרו של נציב בית"ר פתחיה שמיר וחבריו בנמל חיפה שלטענת המשטרה תיכננו להפעיל פצצה שתמחה נגד השילומים .בגין מעלה על נס את אישיותו של פתחיה שמיר ופעילותו למען המדינה והתנועה ומספר על צניעותו הרבה שמתבטאת בין היתר באי תלונותו על תנאי המאסר הקשים בו הוא נתון
