Subjects: ועד העובדים

העיתון מדווח על הכינוס סיעת תכלת לבן בהסתדרות ועל דברי הסיכום של בגין שעמד על כך כי לחרות הצביעו יותר פועלים מאשר למפ"ם או לאחדות העבודה. אולם תנועת החרות לא תקרא לעצמה ,,מפלגת פועלים, משום שזה מונח מזייף ומסלף. אנו מתגאים בהיותנו תנועה לאומית ונושאים אהבה לפועל העברי, מאז באנו לדגלו של זאב ז'בוטינסקי. אנו מתגאים בזה שלא היינו סוצאיליסטים ומעולם לא נהיה סוציאליסטים. נאצר- הוא נושא הסוציאליזם, בן בלה הוא סוציאליסט. ולסוקרנו סוציאליזם משלו. כל זה קשר בדיקטטורה ובעריצות וכל אלה רוצים להשמיד את מדינת ישראל. לעומת זאת מאמניה תנועת החרות בחורת האדם ובצדק הסוציאלי, בלי סוציאליזם. מי שדואג לעובד, הרי זה מי שהולך לאורו של זאב ז'בוטינסקי. כן מתייחס בגין לדרישות לבטל את הע"ל ואמר כי חרות לא תכנע לאולטימטומים ותתנגד בתוקף למהלך שכזה. הנאום במלואו פורסם בגליון מה- 30/3/64, ע"מ 3.

במאמר זה בגין מבקר את חוסר השיוויוניות המתרחש במדינת ישראל בעוד שבמדינות אחרות המצב הפוך. הוא מביא כדוגמה את חוסר השיוויון בין מורים בתיכון לבין אקדמאיים בשאר שירותי המדינה. בנוסף, בגין טוען כי תביעת המורים להכרה בהם כאיגוד הינה צודקת בהחלט, בעוד שהממשלה לא רוצה להכיר בצדקת התביעות הללו. כך נוצר מצב שבו המורים אינם משתפים פעולה עם המנהלה ומי שנותר קורבן הוא ההורים, התלמידים והחינוך עצמו- ומי שאחראית לאנדרלמוסיה הבלתי חינוכית זו היא הממשלה עצמה המוכיחה כי לא מידת הצדק קובעת את עמדתה כלפי תביעה מסויימת, אלא מידת הלחץ, העומד מאחוריה והמופעל למענה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.