במאמר זה בגין כותב על האנשים השונים הנתפסים ברחבי ארה"ב ונאשמים בריגול ונאלצים להודות בכך למרות שהם לא היו מרגלים מעולם. עוד מדבר בגין במאמר זה כי המרגל האמיתי הראשון ששלחה ארה"ב נתלה ב1/5/60 וכי משימת הריגול שלו היתה לצלם מתקנים אסטרטגיים שונים בברה"מ. בגין טוען עוד כי מקרה זה לא הוכיח כי חומות ברה"מ בלתי חדירות וחומות המערב חדירות. בגין טוען כי בל מקרה ארה"ב חזקה יותר מברה"מ.
במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.
במאמר זה סוקר מנחם בגין את תולדות העם היהודי וגורלו האישי דרך ארבעה "לילות סדר" מעצבים שעבר בחייו: החל בילדותו בצל המהפכה הבולשביקית והפרעות בפולין, דרך מאסרו בכלא הסובייטי, המשך בליל הסדר הראשון במחתרת האצ"ל בבני ברק בעיצומו של המרד בבריטים, ועד לערב היציאה לקרב על שחרור יפו במלחמת העצמאות. בגין מתאר את הטרנספורמציה של היהודי מקרבן חסר אונים בגולה ללוחם גאה בארצו. המאמר מסכם באמונה יוקדת כי הדור שעבר את התופת והתקומה ימשיך בדרך הגאולה, ומדגיש כי המרד והמלחמה לא היו למען המוות, אלא למען חיים של חירות במולדת
במאמר זה בגין מציין לשבח את מחבר הספר "מעמד חדש" מילובאן גילא'ס, מנהיג קומוניסטי יוגוסלבי וסגן נשיאה לשעבר שישב באותה עת בכלא היוגוסלבי על מרידתו בקומוניזם. בגין משבח את טענתו של ג'ילאס כי משטרים קומוניסטים הם צורה של מלחמת אזרחים המתנהלת בין הממשלה לעם וכי הם משטרים טוטליטאריים.
במאמר זה בגין מבקר את התנהלות מדיניות הפיוס של אנגליה וארה"ב. הוא טוען כי כל מדיניות פיוסם אינה בסדר ופועלת לרעת ישראל בכך שארה"ב מפעילה פייסנות כספית כלפי מצרים אשר מפרה את החוק הבין לאומי במניעת מעבר אוניות ומטענים ישראליים בתעלת סואץ. בנוסף, הוא מבקר את ישראל בכך שנכנעה לדרישות התוקפניות של מצרים. בגין טוען כי הכניעה לתוקפנות גרמה להמשך תקיפות מצריות ובנוסף לתקיפות סוריות מהצפון ויש להבהיר לאוייב שלא כדאי לו לתקוף. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
