"גילוי דעת שנמסר בשם תנועת החרות על ידי יושב ראש המרכז הזמני מנחם בגין ביום א' ט"ו באלול (19.9.48)". מאמר של מנחם שבו הוא מפרט את הבנתו בדבר האחריות לרצח ברנדוט, שהיא בראש ובראשונה על הרוצחים עצמם, אך גם מוטלת על ארגון האומות המאוחדות, שהפך לארגון חד-צדדי ששליחיו נפתסים על ידי רבים כלא לגיטימיים, וגם על הממשלה הזמנית, שנוקטת במדיניות מקוממת.
בנאום שנשא בגין בראשון לציון הזכיר את פעילות המחתרת הלוחמת, ואת חשיבותה בהקמת המדינה, ובשינוי דעת העולם שתרמה להקמתה. בגין טוען כי אין להסכים אוטומטית עם החלטות האו"ם כי הן מובלות מאינטרסים שונים שלא בהכרח מיטיבים עם ישראל. כמו כן מזהיר בגין מהחלטות המערבות את עבדאללה מלך ירדן. בגין יוצא נגד חוקי החרום והשתלטות מפא"י על כל עמדות המפתח במדינה, וטוען כי זוהי דיקטטורה במסווה קואליציוני.
בנאום שנשא בגין ברמת גן הוא מספיד את עולי הגרדום ומזכיר את גבורתו של דב גרונר בפעולה ברמת גן. בגין מבקר את מדיניות החוץ של הממשלה הזמנית וטוען כי אסור להסכים לויתורים ואין לזלזל באדמה שנכבשה בדם, וכי הגבולות הקיימים הם לא הגבולות הסופיים של ארץ-ישראל, וכשתנתן הזדמנות יש להמשיך לכבוד. בגין מבקר את מדיניות הפנים, ומדגיש את הפחד מהתבצרות מפאי בעמדות מפתח שלטוניות המבטיחה את שליטתה הבלעדית.
בנאום שנושא בגין בירושלים, בגין טוען שירושלים היא בירתו היחידה של ירושלים, ובה צריכה לשבת הממשלה. בגין מתרעם על פספוס ההזדמנויות להגדיל את שטחה של הארץ. בגין מוסיף שמששוחררה המדינה יש להלחם על מדיניותה שתהיה מדינת חפשית, ומתוך כך מתייחס למעצרים מתוקף חוקי החרום של חמישה אחרי פרשת אלטנלה. בגין מביע תקווה שהארץ תעובד ותיושב מהבשן לשומרון, לנחלת ראובן ומנשה ותהיה מדינת חרות ושוויון.
במאמר זה בגין קורא נגד הסכמה לפירוז ירושלים. וטוען כי פירוז זה יכול רק להזיק לתושביה היהודים, עד העברת הריבונות לידי עבדאללה, או לברנדוט עם צבא בין-לאומי. בגין קורא לממשלה הזמנית לתת לירושלים מעמד של בירת ישראל
