נאום בחירות בתל אביב של מנחם בגין. בגין מתייחס להסכמי השלום והיחסים עם ארה"ב; לתקיפת הכור בעירק; למדיניות הבטחון מול הטרור של אש"פ מלבנון; למאמצי הממשלה לצמצום הפערים לקידום הפריפריה ובמסגרת זה פורט את החוקים הסוציאלים שהממשלה העבירה, חוק חינוך תיכון חינם, חוק הכנסת מינימום, חוק הצמדת גימלאות, חוק ביטוח סיעוד ממלכתי לקשישים, כמו כן מפרט בגין את מאמצי הממשלה לביטול ההמעברות ואת פרויקט שיקום שכונות
בגין חושף בפני חברי הכנסת את "ההסכם הסודי" בין חבר-כנסת פרץ לבין המערך וטוען שהמעבר של חברי הכנסת לין ופרץ למערך הינו כלנטריזם. בגין טוען מצהיר שניסיון להפיל את הממשלה באמצעים כאלה לא יצליח.
בנאום זה דחה מנחם בגין את הצעת אי-האמון של חבר הכנסת אורי אבנרי בממשלתו בעקבות החלטת הממשלה לבטל את האיסור על דרישת עונש מוות למחבלים. בגין תוקף את הכינוי "תנועה לאומית" לאש"ף ("אירגון רוצחים פלשתינאים, גרוע מהגסטאפו"), מדגיש כי החלטת הממשלה אינה נקמה אלא הרתעה ומניעה ("נקמה כזאת עוד לא ברא השטן"), מוכיח שממשלות המערך כבר פתחו את הדלת לכך ב-1974 וב-1976, ומציג את המהלך כחובה מוסרית להגן על ילדי ישראל במדינה היחידה בעולם שבה כל בית ספר שמור בנשק
בגין מודיע על מינוי סגני השרים למשרדי האוצר, הבטחון והתעשיה. כמו כן מבקש להחיל את חוק הרציפות על מספר הצעות חוק שהוגשו בכנסת השמינית. בגין מבקש את אישורה של הכנסת על החלטות הממשלה בקשר לשינוי מבנה ממשלה, והמשרדים שלה.
בגין מגיש הצעת החוק שלפיה לא יוסגר אזרח ישראלי למדינה זרה. בגין טוען שיש בעייתיות מוסרית אפילו בהסגרת האנשים שאינם אזרחים. בגין טוען שרוב המדינות המתוקנות אינן מסגירות את אזרחיהן למדינות זרות, ביניהן צרפת ושוויץ. בגין טוען שעבור יהודי קיימת סכנה של גילוי אנטישמיות במהלך משפטו במדינה זרה או בהיותו בכלא זר. בגין טוען שראוי לאסור הסגרת אזרחי ישראל למדינות זרות בחוק ובו-זמנית לחוקק חוק שיאפשר לשפות אזרחים על עבירות שבוצעו בחו"ל.
