לעמוד בתור או מול

במאמר זה מתייחס בגין למו"מ הקואליציוני להרכבת הממשלה. בגין מציין כי תמיד יש דרך לקבל תיק ולהצטרף לממשלה או להישאר באופוזיציה. בגין מצדיק את הישארותה של גח"ל באופוזיציה וטוען כי צריך אופוזיציה אשר תתמודד מול שלטונה המושחת של מפא"י, מנגנוניה, כספיה, השמצותיה ושנאתה. בגין יוצא נגד כל אלה אשר טוענים כי גח"ל לעולם לא תהווה אלטרנטיבה לשלטון ובמיוחד נגד עיתונאי ה"ג'ואיש אובזרוור" הטוען כי זהו סוף דרכו של בגין בתנועה. בגין יוצא גם נגד הניסיון של "דבר" לפרק את גח"ל בכך שהיא קוראת לליבראלים לעזוב את גח"ל ולהצטרף לממשלת המערך, בגין מזכיר את צביעות עיתון דבר אשר בעבר תקפה את הציונים הכללים (כיום הליברלים) כמשרתי ההון, נציגי הבורגנים ועתה רוצה שתיכנס לממשלת המערך

ניטראליות של התעלמות

במאמר זה דן בגין בניסיונות ההליכה ברשימה משותפת לכנסת ה-6. בגין מוצא פגם בפנייתו של סוזיב חבר המפלגה הליברלית בצורת מכתב אל עיתון הארץ המציע הקמת קרן בחירות וכי אם בסופו של דבר האיחוד לרשימה פוליטית אחת בין חרות לליברלים לא ייצא אל הפועל אז המפלגה שתוכיח כי היא רצתה באיחוד היא זו שתקבל את הקרן הזו. בגין יוצא נגד הצעה זו וטוען כי היא איננה רצויה כלל. כמו כן בגין מוצא פגם בקריאתו של מר סוזיב חבר המפלגה הליברלית לחרות ולמפלגתו ליצור רשימה פוליטית משותפת בבחירות הקרובות. בגין מזכיר כי "חרות" הציעה זאת כבר ומזכיר את כל הצעות "חרות" שנדחו ע"י הליברלים. בגיו טוען עוד כי הטענות הנשמעות כאילו מנהיגי "חרות" אינם מוכנים לריצה משותפת בבחירות לא נכונות כלל.

מי בעליה ומי בירידה

במאמר זה דן בגין במפלגה הליברלית שקמה ב-1961 מתוך מגמה להוות אלטרנטיבה לשלטון, אך למעשה מטרתה היתה לדחוק את "חרות" למקום השלישי בכנסת. לטענתו היא הצליחה, משום שתנועת ה"חרות" חזקה יותר. בגין מציין גם את סירובה של המפלגה הליברלית לכונן גוש פוליטי עם "חרות" מתוך טענות ותירוצים שונים. בגין מגיע למסקנה, כי במפלגה הליברלית אין כל חידוש וכי בבחירות לכנסת השישית המפלגה הליברלית תיכשל. בגין מציין, כי למרות ש"חרות" חזקה יותר מהמפלגה הליברלית, היא עדיין מעוניינת בהקמת רשימה פוליטית משותפת עימה. יחד עם זאת היא מכבדת את סירובה.

גוש פרלמנטרי משותף

במאמר זה דן בגין בפנייתו אל המפלגה הליבראלית בדבר הקמת גוש פוליטי משותף. בגין דוחה את טענות הליבראלים לגבי אופן הצגת הדברים מצידו של בגין וטוען, כי אין כל צורך בפניות סודיות. לדבריו אמנם יש הבדלים מהותיים בין שתי המפלגות אך יש לשאוף להקמת כוח אלטרנטיבי למפלגת השלטון, כוח שימנה 34 חברי כנסת. בגין יוצא גם נגד התחמקויות הליבראלים מהמשא-ומתן בטענות שונות. הוא אומר כי הצעתו בעינה עומדת וכי הוא לא קורא להקמת הגוש באופן מיידי אלא מבקש לפתוח במשא-ומתן להקמתו. עוד טוען בגין, כי הוא לא קורא למיזוג בין המפלגות אלא לשיתוף פעולה בין שתי המפלגות לקראת הבחירות לכנסת ה-6, על-מנת להציב אלטרנטיבה אמיתית לשלטו

סיעת תכלת לבן בהסתדרות הכללית (נאום הסיכום בויכוח בועידה הארצית השביעית של תנועת החרות – 22.1.63)

הוועידה מטילה על המרכז לנקוט בצעדים הדרושים למען תוקם סיעת עובדים בתוך הסתדרות העובדים הכללית מקרב חבריה שהם חברי תנועת החרות. הנאום מתייחס לפולמוס החריף שהסעיר את הועידה, הנאום מלא בהתייחסויות אישיות לדרך הויכוח ותוכנו ורצוף בשנינות ודוגמאות ומשלים היסטוריים, הן בהקשר של התנועה, ראש בית"ר ואף תיאור ויכוחו עם בגין בועידה ב 38, והן בהקשרים רחבים יותר (התייחסות לכינוי ליהודי כ'עמלק', קרבות נפוליאון). בגין מנתח את הסיבות להצטרפות להסתדרות העובדים הכללית, מקשר את המהלך למשא ומתן עם המפלגה הליבראלית, ועומד על החשיבות של שבירת הרוב המוחלט של מפא"י בהסתדרות). כמו כן, בגין מתייחס לחיוב שחילוקי הדעות החריפים בוועידה ובחשיבות של הדברים לתנועה דמוקרטית ולאוטונומיה של ההסתדרות הלאומית כמנגנון עצמאי.