מאמר של מנחם בגין המתרכז בדמותו של אנואר סאדאת מאמרותיו האנטישמיות ועד תוכנית השלום שהוא מציג הכוללת בתוכה תוכנית להקמת מדינה פלסטינאית ובינאום ירושלים. החלק האחרון של המאמר מדבר על בעיית ההסברה של ישראל ועל הקשר שלה להתכחשות למלחמת השחרור בשלטון הבריטי
גם בשעה זו יש ויש אלטרנאטיבה: א) במצב מלחמה המוכרז במפורש על-ידי האויב, אשר כלפיו שום תמליל איננו משנה במאומה את היחסים בין שתי הארצות, אין נוטשים עמדות-מגן חיוניות; ב) משא-ומתן ישיר על חוזי שלום; ו – ג) גיוס וליכוד כל הכוחות בעם, בארץ ובתפוצות הגולה, וכל הכוחות הידידותיים לישראל — והם מרובים מאוד — … Continued
יש אומרים כי אותו הסדר-ביניים יהיה צעד לקראת השלום. יורשה לי לומר שמי שטוען כך לועג למושג שלום. תרתי דסתרי: אם נשאר מצב המלחמה על כנו, היכן הוא הצעד לשלום? והאמת היא הפוכה. זה איננו צעד לשלום, זו הזמנה ללחצים ולוויתורים נוספים בלי שלום.
מאמר בו מבקר מנחם בגין קשות את מדיניות החוץ של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינגר ועל הקשר בין מדיניותו ליהדותו של קיסינגר
במאמר זה, תוקף בגין את ממשלת רבין אשר נכנעת ללחצים האמריקאים ועושה וויתורים במסגרת הסכמי ביניים עם מצרים. בגין טוען שלא יהיה סוף לוויתורים האלה, מצב המלחמה עומד בעינו, רק קלפי המיקוח הולכים ונעלמים. בגין מסכים כי הקשר עם ארצות הברית הוא חשוב וכי ארה"ב מסייעת רבות לישראל, אך אין לשכוח כי קשר זה הוא הדדי, וכי לא צריך לסכן את בטחון המדינה בשבילו. יש להפעיל לחצים אצל גורמים ידידותיים בארצות הברית, ולעמוד בפני הלחצים ולא להכנע אליהם
