שום עם איננו עושה טובה לשום עם אחר אם הוא בא לשבת ליד השולחן כדי לדון בשלום. זו אינה רק זכות; זוהי חובה, וחובה כזו צריך לקיים. לכן אנחנו חוזרים ואומרים: בבקשה, אנחנו נשמח אם יבוא, אבל לא נקבל שום תנאים מוקדמים.
בגין מסכם את הדיון על ההודעה המדינית של הממשלה. בגין מבקר את הניסיונות של פרס להשיג רוב בכנסת על-ידי מעבר חברי כנסת ממפלגה למפלגה וטוען שניסיונת אלו אינם מתיישבים עם דמוקרטיה. בגין טוען שההצעות של מערך לישוב הסכסוך באמצעות וויתור על חלק מהשטחים אינן מציאותיים. בגין מדגיש שעמדתה של המערך ששוללת תוכנית האוטונומיה ובו-זמנית קוראת להשתמש בה כדרך להסכם-ביניים עם ירדן אינה קונסיסטנטית. בגין טוען שתכנית האוטונומיה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויוד היא הדרך היחידה להבטיח שלום למדינת ישראל עם שכניה. בגין מבקש מהכנסת לאשר את ההודעות של הממשלה.
בנאומו דן בגין במבצע שלום הגליל, ומנמק את צדקתו, למרות שלא היתה זו מלחמת אין ברירה. בגין פותח בסקירה של המצב הבינלאומי שלפני מלחמת העולם השניה, וטוען כי אם צרפת היתה פועלת בעקבות הפרת ההסכם של גרמניה ב-7 במרץ 1936 היתה יכולה להביס את הצבא הגרמני, וכך לא היתה פורצת מלחמת העולם השניה על אבידותיה ונפגעיה, אך לא היתה זו מלחמת אין ברירה, וצרפת לא פעלה. אז עובר בגין לדבר על מלחמות ישראל – מלחמת העצמאות, ההתשה וכיפור היו מלחמות אין ברירה, שגבו מספרים גדולים מאוד של הרוגים ופצועים, ומבצע סיני וששת הימים היו מלחמות שישראל בחרה לצאת אליהן, למען בטחון תושביה, למרות שלא נשקפה סכנה קיומית למדינה. כך, טוען בגין, גם מלחמת לבנון, שמטרתה היתה להשיג שקט הרתעתי. בגין מצהיר כי ישראל לא תיזום תקיפה על מדינה ערבית, וכן כי חזונו הוא לקונפדרציה חופשית בין ירדן וישראל עם שיתוף פעולה הדדי. גירסה ערוכה של הנאום פורסמה בעיתון מעריב ב-20 באוגוסט 1982.
עם מצרים יש לנו חוזה שלום. מאה וחמישים ק"מ מפורזים בתוך סיני. חוזה השלום עומד מקללים, אבל עלי גם לפני יום אמר כל ההתחייבויות בחוזה השלום תתקיימנה ברוך הבא. איש לא יתקוף אותנו בזמן הנראה לעין, יהיה עלינו לשמור על כוחנו לפתח אותו, מוח לנו כוח לנו, כך יהי גם בעתיד.
בגין מודיע לכנסת על הקשיים בביצוע ההסכם עם מצרים. בגין טוען שההפרות מצד מצרים לא יישארו ללא תגובה, אך מביע תקווה שכל הצדדים יפעלו לביצוע ההסכם. בגין מדגיש שהאוטונומיה שעליה מדבר ההסכם אינה מדינה. בגין מצהיר שהממשלה החליטה, שבשום הסכם עתידי ישראל לא תפנה יישובים. בגין מודיע, שלפי החלטת הממשלה "אל-על" לא תטוס בשבת. בגין מדגיש ערכה של שבת במסורת היהודית וטוען, שהמהלך מהווה שמירה של הסטטוס-קוו, כיוון שלפי ההסדר שירותים ציבוריים אינם פועלים בשבת. בגין מדגיש, ששבת הינה ערך מוסרי שלא תיתן לעמוד אותו במונחי רווח והפסד כספיים. בגין פונה לעובדי אל-על ומציע להם להקפיא את דרישותיהם הכלכליות על-מנת להחזיר את החברה לרווחיות. בגין גם מבקש מהכנסת לאשר את צרופו של אהרון אוזן לממשלה כשר הרווחה.
