אנחנו, מאז באנו אל דגלו של זאב ז'בוטינסקי, מייצגים את האביונים-המאמינים. אנחנו יכולים לומר: הבה נחדש את ערכי המוסר האישי והציבורי. אל נייבא מותרות. שום מותרות אינן דרושות לעם ישראל בימים אלה. לא בביגוד ולא באירוח. נשמור את המטבע הזר לצרכים האמיתיים של הכלל והפרט. ישמש כל אחד מופת של הצנע לכת, של כיבוד התחייבות, … Continued
במרוצת הימים, בקיימנו את צו החיים, מצאנו את התשובה. היכן התקווה? הווה אומר, בתורתו של ז'בוטינסקי, ובהגשמתה. נמרוד בצו הכלייה, שניתן נגד עמנו על ידי אויביו. נילחם לשחרור ארצנו, להקמת מדינה יהודית, להצלת העם היהודי. נפעיל את כל התכונות, אשר הוא נטע בליבנו. על פי דוגמת חייו. במעשיו, בנאום, במאמר, בספר בשיר. אמונה בצדקת ענייננו, … Continued
דמוקרטיה אין פירושה רק הכרעת הרוב, זוהי גם דרך חיים ישרה, יחסי אנוש הוגנים, כיבוד הזולת, הצנעת לכת, אהבת הבריות, דאגה לאדם ועוד. אבל הכלל של קבלת החלטת הרוב אפילו אין היא לרוחך, בלעדיה אי אפשר, אם קיים הרצון לחיות חיי חרות וכבוד משותפים, צריך להעמיק, דווקא בימי משבר את ההכרה בכלל הדמוקרטי הזה.
במאמר זה בגין פותח בטעות של קיסנג'ר בנאום שנשא לפני נשות אנשי הקונגרס שגרם לבעיות דיפלומטיות-מדיניות. בגין מבקר את רה"מ גולדה מאיר, שהצהירה שלא תעמוד בראש הממשלה הבאה (הנוכחית) ולא עמדה בדיברתה, וגרמה לכך שלא ניתן לתת אמון בדבריה, או בממשלתה. בגין יוצא נגד דיין שטוען כי מצרים מעוניינת בשלום. בגין טוען שהשלום היחיד בו סאדאת מעוניין הוא השמדת ישראל, וכי בלי חוזה שלום, הבטחות אלה לא משמעותיות.
במאמר זה בגין פונה אל שר הבטחון דיין, בגין פותח בכך עובדה שהוא ודיין עבדו ביחד בממשלת הליכוד הלאומי ב-67, ותוהה כיצד דיין טוען שיש שינוי בעמדת מצרים והם מוכנים לשלום. בגין טוען ששלום כזה הוא מסוכן, שכן הוא אינו חוזה שלום, ומצרים, כפי שעשתה בעבר, יכולה להפר אותו בכל רגע, ולהאשים בהפרה את ישראל. בגין טוען שגם דיין עצמו הודה כי לא ניתן להגיע לשלום עם מצרים תחת התנאים שהציב המערך, וכי ההצהרה כאילו למערך יש תוכנית לשלום עם מצרים, ולליכוד אין תוכנית כזו, היתה הבטחה ריקה מתוכן לפני בחירות שרימתה את הציבור.
