הישיבה המאה-וארבעים של הכנסת השמינית – יום רביעי, י״ז שבט תשל״ה 29 ינואר 1975 – תביעתו האולטימאטיבית של סאדאת לנסיגת ישראל משדות אבו-רודיס ומעברי המיתלה והג׳ידי, מרמת הגולן והירדן

בגין דורש לקיים דיון מדיני במליאה בעקבות האולטימאטום של סאדאת הדורש מישראל לסגת בסיני. בגין טוען שרה"מ, שנואם בנושאי מדיניות בכל מקום חוץ מהכנסת פוגע במעמדו של הפרלמנט. בגין טוען, שהעמדה החדשה של הממשלה שלפיה ניתן לסגת בסיני בלי הסכם שלום או אי-לוחמה מזיקה למדינה. בגין טוען שלמדיניות זאת הממשלה לא קיבלה מנדט, כיוון שבבחירות האחרונות המערך קבע שאין נסיגות ללא הסכם מדיני. בגין דורש מרה"מ לנהל בכנסת דיון מדיני בכנסת.

נסיגות בלי שלום – התקדמות אל השלום?

מאמר ביקורתי של בגין נגד מדיניות החוץ של ממשלת רבין והמשא ומתן העקיף עם מצרים בתיווכו של קיסינג'ר. בגין מבקר את הסכמת הממשלה לבצע נסיגות מסיני, למרות חשיבותן הבטחונית, ללא קבלתו של הישג כלשהו בתמורה. במהלך המאמר בגין מציין דיונים בהם השתתף ואשר עסקו בחשיבותו האסטרטגית של הסכם עם מצרים, כך שהאיום המתמיד של התקפה נגד ישראל בשתי חזיתות ייפחת.

מהו מקיאבליזם מתחשף

בגין פותח במספר דברים על התנהלות פרלמנטרית תקינה, כתגובה לדבריו של מזכ"ל העבודה נגד בגין, על כך שחריפות דבריו בכנסת נגד רה"מ הציגו את רבין „כעוכר ישראל". בהמשך בגין תוקף את התנהלותו 'המקיאבלית' של רבין, במדיניות החוץ שלו, המנסה 'להפריד' בין סוריה למצרים, ובין מדינות ערב לארגונו של ערפאת, ובמדיניות פנים מתנגד להקמת ממשלת ליכוד לאומית למרות טענותיו כי הוא תומך בממשלה שכזו, ובה בעת מנסה להכניס טריז בין בגין לחברי מפלגתו.

הישיבה המאה-ושמונה-עשרה של הכנסת השמינית – יום שלישי, כ״ו כסלו תשל"ה 10 דצמבר 1974 – דברי ראש הממשלה מר רבין בראיון עם כתב ״הארץ״ מיום 3 בדצמבר 1974

בגין מבקר את רה"מ רבין על הראיון לעיתון "הארץ". בגין טוען שביטויו של רה"מ פגעו באינטרסים ישראליים. בגין טוען ששינוי עמדות מדיניות הנובע מהראיון אינו אושר בשום גוף מוסמך – לא בממשלה, ולא בכנסת. בגין טוען שוויתור על תביעה להסכם מדיני הוא שינוי יסודי במדיניות, שגרם נזק דיפלומטי לישראל. בגין טוען שהממשלה לא קיבלה מנדט עבור קו מדיני החדש שלה ולכן יש ללכת לבחירות.

תשובה למתחסדים מחוץ ומבית – חלק ב

בגין מתייחס למפלות החוזרות ונשנות של מדינת ישראל במוסדות הבינלאומיים, אך הפעם מהזווית הפוליטית הפנימית בישראל. בגין עומד על כך שתבוסות מדיניות אלו מתרחשות דווקא בתקופתה של ממשלה 'היונית' ביותר בתולדות ישראל, שמוכנה לנסיגות ללא הסכם. בנוסף מציין בגין כי הממשלה כלל אינה לוקחת אחריות על מחדליה המדיניים ומטעה את הציבור אודות מעמדה הבינלאומי של המדינה.