מעקב אכילס לאגודל נטוי
מאמר סביב ההכרה של האו"ם באש"ף כנציגו של העם הפלסטינאי , ועידת זנווה ותוכנית השלום של אנואר סאדאת
מאמר סביב ההכרה של האו"ם באש"ף כנציגו של העם הפלסטינאי , ועידת זנווה ותוכנית השלום של אנואר סאדאת
נאומו של בגין ביום קבלת הפסקת-האש על-ידי ממשלת ישראל. בגין מסרב לקבל הטפות לפטריוטיזם מדוברי המערך, הטוענים שמוקדם נדי לדון במכשולים, וטען שאין הם מוסמכים לדבר בשם צהל. בגין טוען שהאחריות על המחדל המודיעיני לפני מלחמת יום כיפור היא על הממשלה ולא על הדרג המקצועי. בגין יוצא נגד קבלתה של הפסקת-האש על בסיס ההחלטה 338 של האו"ם על-ידי הממשלה. בגין טוען שניסוח ההחלטה מאפשר לאויב לחדש בכל רגע שירצה את הלחימה. בגין טוען שההפניה להחלטה 242 (חזרה לקווי 1967) אינה מקובלת על ישראל, כפי שהוא טען מאז 1970, כיוון שהתחייבות לנסיגה אינה יכולה להביא לשלום. בגין טוען שההחלטה אינה מקובלת על ישראל גם כי היא מהווה בפועל כפיית ההסכם. בגין מוחה על התבטאות של קיסינג'ר שהישווה מלחמת יום כיפור לקטטת ילדים. בגין מביא מנאומו משנת 1970, שבו חזה התפתחויות שהביאו למלחמת יום כיפור בעקבות קבלת טיוטת יארינג.
מאמר ביקורת בו הוא מסרטט את ההבדלים בין שתי האסקולות המדיניות של אותה תקופה כאשר מצד אחד השמאל טוען כי רק אם נבטיח ויתורים מראש במסגרת המשא ומתן נצליח להשיג הסכם שלום עם הערבים לעומת זאת הימין טוען כי הכמה מראש על ויתורים רק תגביר את הלחץ הבין לאומי ליצירת ויתורים נוספים
מאמר ביקורית של מנחם בגין על מדיניות הויתורים של ממשלת ישראל ועל המשא ותמן בינה ובין ממשלת מצרים בתיווך שליח האו"ם גונאר יארינג
בגין מגיש הצעת החוק לפיזור הכנסת. הוא טוען, שהממשלה סטתה מקווי היסוד שלה עצמה. הוא גם טוען, שנוצרה מחלוקת אידאולוגית חדשה בין אלה הדוגלים בשלמות הארץ לבין אלה הרוצים בנסיגה, המחלוקת שלא הייתה קיימת ב-1969, כפי שזה משתקף בקווי-היסוד של הממשלה.