נאום של מנחם בגין בקונגרס הציוני הכ"ח, בו הוא מתייחס בקצרה לשלל ענייני השעה, החל משחרורה של ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, דרך החשש הדמוגרפי ושוויון זכויות לכל יושבי הארץ, בעיית העוני, מניעת עלייתם של יהודי ברית המועצות, הצורך בלימוד עברית לנוער היהודי בגולה וכלה במצבה ותפקידה של הציונות בתוקפה זו. הנאום נישא ב-20 בינואר 1972, והפרסום כאן מתבסס על הגרסה שפורסמה בכתב העת "בארץ ישראל", גיליון שבט תשל"ב, פברואר 1972.
מאמר שנכתב בעקבות הטבח שבוצע על ידי ארגון הטרור "הצבא האדום היפני" הנתמך על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין בנמל תעופה לוד
בגין מדיש הצעת החוק לפיזור בכנסת. בגין טוען שהקואליציה השולטת איבדה את היכולת לשלוט עקב חלוקי-דעות חריפים. בגין טוען שהקואליציה כרגע מפילה משמעת קואליציונית כדי להכריח את חבריה להצביע בניגוד למצפונם. בגין טוען, שהצביעות הנובעת מגישה כזו לשלטון מאיימת להרוס את החברה הישראלית.
קובץ מאמרים שפורסמו במעריב במהלך שנת 1972 מתוך: לשמאלנות מותר הכל – מעריב 24/7/72 השמאלנות הברברית, שונאת ישראל – מעריב 16/06/1972 כמה היה שווה איינשטיין – מעריב 25/08/1972 לאומיות או לאומנות – מעריב 07/04/1972 בעקבות מינכן – נאום בכנסת מיום 12/09/1972
הטענה, שלפיה, אם ראש ממשלה אומר דברים מסוימים, אין עוד להוסיף עליהם, מוטב לה לגברת מאיר, במלאה תפקיד זה, לא להשמיעה. אין סוף פסוק בבית הנבחרים החפשי. הוא נועד, כדי שיקוימו בו דיונים על כל מאורע חשוב. לראש ממשלה יש סמכות לדבר בשם תומכיה, לא בשם מתנגדיה. זהו א"ב של משטר פרלמנטרי. אך לעתים, דווקא … Continued
