במאמר זה מבטא ז'בוטינסקי את יחסו לערביי ארץ-ישראל כשווי זכויות מחד וכבעלי רוח לאומית חיה מאידך. מתוך נקודת המוצא הזו מתאר ז'בוטינסקי את השקפתו על המדיניות שצריך לנקוט ביחס לבעיה הערבית. כמו כן, בסוף המאמר מתייחס ז'בוטינסקי לאתיקה של מאמרו עליה הוא ירחיב במאמר נפרד בשם 'האתיקה של קיר הברזל'. פורסם בעיתון ראזסוויט (ברלין) ב-4 בנובמבר 1923.
אכן, בדברי על שפיכת הדם היהודי משהו נקרע בלב. הנני בן-דור ההשמדה. כולכם ראיתם בעיני רוחכם מליוני אנשים, נשים וטף מובלים לטבח. ראיתם במו עיניכם אלפי צעירים יוצאים לקרב על תקומת ישראל. בתקופה מסוימת קיבלתי על עצמי את האחריות, שאין איומה ממנה, לשלוח לקרב ולמוות את טובי בנינו אשר בדמם גאלונו משעבוד. והם הלכו. והם … Continued
אנו הולכים לקראת התקוממות זו. אך היכן יהיו באותו פרק זמן, בו היא תתחולל, החיילים היהודים המשרתים בצבא הבריטי? איפה יהיה הנוער המזוין, אשר הלורד קרופט רוצה עוד להוציאו מגבולות ארצנו? האם לא נבין את האינטרס שלנו, כפי שהמיניסטר סטנלי מבין את האינטרס שלו?
ובזמן שמתנגדים הופכים, ביודעין או בלא יודעין, ל"תלמידים", עומדים במבחן – התלמידים. גם ביחס אליהם פג תקפו של המודד הפורמלי. ההכרזה אינה קובעת. כי זו תורת המורה: אין זה מספיק לדבר על האמת; צריך להסיק ממנה את המסקנות, והאמת, הידועה כיום לכל איש ואשה היא, כי השלטון הבריטי בארץ-ישראל דן את עמנו לפיזור, לשעבוד ולכלייה; … Continued
