Subjects: אלימות משטרתית

נאומו המלא של מנחם בגין במושב המועצה הארצית של תנועת החרות. בגין קורא לא לסגת מקו אל-עריש, אבו-עגיילה וקוסיימה. בגין קורא לעמוד בלחץ ולא למסור גם את שארם-א-שייך ולא את רצועת עזה. בגין מדבר על התנאים והסיבות שהביאו למבצע סיני. בגין טוען כי מדיניות "חרות" במשך השנים היוותה יסוד עקרוני למבצע סיני. בגין מביע את צערו על כך שבעקבות הפעולה הצבאית המוצלחת באה מדיניות כושלת שהסכימה להחזרת השטחים. בגין מביע חשש שבעקבות נסיגת צה"ל יום יבוא ואנשי ה"פדאיון" יפתחו שוב בהתקפות. עוד מוסר בגין בנאומו על הצעת בית"ר להקים נקודות התיישבות בעזה. בהתייחסו לערבים שמצאו את מותם בכפר קאסם מביע בגין את צערו על כך והביע את בטחונו כי בית המשפט יקבע את אשר קרה שם. בגין יוצא נגד כל אלה המתקוממים על הרצח ההמוני בכפר-קאסם בזמן שהם שתקו על פרשת הרצח ב"אלטלנה".

בגין פורס את דעותיו מדוע יש לחוקק חוקה בישראל. טוען כי יש להביא לאישור הכנסת כל אמנה שנחתמת בין ישראל ומדינה זרה, גם אם לפי פקודות בריטיות אין על הממשלה חובה להביא לאישור את כל החוזים הבינלאומיים. בגין טוען כי הממשלה נוהגת לדרוס זכויות יסוד של הפרט רק כדי להטיל את שררתה על הציבור. הוא מזכיר את ה"יחסנות" – הפרוטקציה אשר מתרחשת בארגוני הצבא והשירות הדיפלומטי אשר אנשיהם ברובם הם ממפלגת השלטון-מפא"י. כך גם לגבי התחום הכלכלי אשר יוצר הקלות רק עבור אנשים מסוימים ולמעשה יוצר שכבות של אזרחים. טוען שהמדינה הולכת לכיוון של מדינת משטרה אשר חוסר האמון קיים בין אנשיה. כמו כן, הוא מזכיר כי נושא החוקה הוא מחויב המציאות מאחר וזהו המנדט שניתן לאסיפה המכוננת על-ידי העם בבחירות, ועצם הסירוב לכונן אותה, מהווה ביטוי של התנשאות השררה השלטונית. דורש שהכנסת תחוקק ואם מסרבת-להביא את העניין למשאל עם. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 07/02/1950