ניטראליות של התעלמות

במאמר זה דן בגין בניסיונות ההליכה ברשימה משותפת לכנסת ה-6. בגין מוצא פגם בפנייתו של סוזיב חבר המפלגה הליברלית בצורת מכתב אל עיתון הארץ המציע הקמת קרן בחירות וכי אם בסופו של דבר האיחוד לרשימה פוליטית אחת בין חרות לליברלים לא ייצא אל הפועל אז המפלגה שתוכיח כי היא רצתה באיחוד היא זו שתקבל את הקרן הזו. בגין יוצא נגד הצעה זו וטוען כי היא איננה רצויה כלל. כמו כן בגין מוצא פגם בקריאתו של מר סוזיב חבר המפלגה הליברלית לחרות ולמפלגתו ליצור רשימה פוליטית משותפת בבחירות הקרובות. בגין מזכיר כי "חרות" הציעה זאת כבר ומזכיר את כל הצעות "חרות" שנדחו ע"י הליברלים. בגיו טוען עוד כי הטענות הנשמעות כאילו מנהיגי "חרות" אינם מוכנים לריצה משותפת בבחירות לא נכונות כלל.

איזוהי אחיזת עיניים?

במאמר זה דן בגין במשבר במפא"י. בגין טוען כי הסיכסוך בין אשכול לבן –גוריון מאפיין מפלגה משוסעת כמפא"י השולטת שלטון ממושך במדינה. בגין סוקר את ביקורתו החריפה של בן גוריון כנגד שרת, לבון וכעת אשכול, או כל מי שהעז להחליפו בתפקידיו. במסגרת זו, הוא מזכיר את דבריו של שרת במרכז כי מה שקובע במפא"י הוא לא הצדק אלא הפחד והחשבון. בגין מלגלג על דברי בן –גוריון כי אשכול מקבל החלטות על דעת עצמו בניגוד לכללי הדמוקרטיה ועומד על חיבתו של בן גוריון לשלטון מוחלט. בגין טוען כי אחת הסיבות להתנגדותו של בן –גוריון לאשכול היא העובדה כי אשכול אינו מקדם את רצונו של בן –גוריון לשנוי שיטת הבחירות. בגין טוען עוד כי בן – גוריון בדברו על שינוי השיטה טוען כי רצונו האמתי הוא בצמצום מספר המפלגות לכן בגין תמה במיוחד מדוע בן –גוריון מתנגד להליכה המשותפת שבין מפא"י לאחדות העבודה וכמו כן יוצא נגד אפשרות של הליכה פוליטית בין "חרות" למפלגה הליברלית.

נערך הכנס הארצי הראשון של פעילי סיעת תכלת לבן בהסתדרות

העיתון מדווח על הכינוס סיעת תכלת לבן בהסתדרות ועל דברי הסיכום של בגין שעמד על כך כי לחרות הצביעו יותר פועלים מאשר למפ"ם או לאחדות העבודה. אולם תנועת החרות לא תקרא לעצמה ,,מפלגת פועלים, משום שזה מונח מזייף ומסלף. אנו מתגאים בהיותנו תנועה לאומית ונושאים אהבה לפועל העברי, מאז באנו לדגלו של זאב ז'בוטינסקי. אנו מתגאים בזה שלא היינו סוצאיליסטים ומעולם לא נהיה סוציאליסטים. נאצר- הוא נושא הסוציאליזם, בן בלה הוא סוציאליסט. ולסוקרנו סוציאליזם משלו. כל זה קשר בדיקטטורה ובעריצות וכל אלה רוצים להשמיד את מדינת ישראל. לעומת זאת מאמניה תנועת החרות בחורת האדם ובצדק הסוציאלי, בלי סוציאליזם. מי שדואג לעובד, הרי זה מי שהולך לאורו של זאב ז'בוטינסקי. כן מתייחס בגין לדרישות לבטל את הע"ל ואמר כי חרות לא תכנע לאולטימטומים ותתנגד בתוקף למהלך שכזה. הנאום במלואו פורסם בגליון מה- 30/3/64, ע"מ 3.

מי בעליה ומי בירידה

במאמר זה דן בגין במפלגה הליברלית שקמה ב-1961 מתוך מגמה להוות אלטרנטיבה לשלטון, אך למעשה מטרתה היתה לדחוק את "חרות" למקום השלישי בכנסת. לטענתו היא הצליחה, משום שתנועת ה"חרות" חזקה יותר. בגין מציין גם את סירובה של המפלגה הליברלית לכונן גוש פוליטי עם "חרות" מתוך טענות ותירוצים שונים. בגין מגיע למסקנה, כי במפלגה הליברלית אין כל חידוש וכי בבחירות לכנסת השישית המפלגה הליברלית תיכשל. בגין מציין, כי למרות ש"חרות" חזקה יותר מהמפלגה הליברלית, היא עדיין מעוניינת בהקמת רשימה פוליטית משותפת עימה. יחד עם זאת היא מכבדת את סירובה.

בנבכי העם רוחשת ריאקציה

מאמר זה מתייחס בגין להתפטרותו של בן-גוריון מתפקידו כראש הממשלה וממשרד הבטחון. בגין טוען בין היתר, כי אנשי מפא"י מרגישים עצמם כאסירים אשר יצאו לחופשי עם התפטרותו; לטענתו אנשי מפא"י שרובם שמחים על לכתו של בן-גוריון יודעים היטב, כי מאז פרצה פרשת לבון פעולותיו ותגובותיו של ראש הממשלה הרסו את עלייתם היחסית של מפלגתם בבחירות לכנסת ה- 4 וגרמו לבחירות מקדימות לכנסת ה- 5. בגין יוצא גם נגד דברי בן-גוריון שקרא למפלגתו להמשיך וללחום עד חורמה בתנועת "חרות". בגין הזכיר את שנאתו הרבה של בן-גוריון כלפי האצ"ל ו"חרות" והזכיר את ה"סיזון" ואת "אלטלנה". כמו-כן קבע בגין, כי הם לא יתנו למפא"י להמשיך את השנאה וכי הם יובילו להפלת הריאקציה של מפא"י