Subjects: או"ם

במאמר חריף זה מנתח מנחם בגין את מה שהוא מכנה "מדיניות הכסל" של ממשלת משה שרת, תוך התמקדות בפרסום "תוכנית שלושת הסעיפים" (ויתורים בנמל חיפה, בנגב ותשלום פיצויים) בשידורי הרדיו בערבית בטרם הובאה לידיעת הכנסת והציבור העברי. בגין תוקף את הממשלה על כך שהיא מנהלת דיפלומטיה חשאית כלפי פנים וגלויה כלפי האויב, טוען כי הצהרת הוויתורים המוקדמת מתפרשת כחולשה המזמינה לחץ בינלאומי נוסף, ומזהיר מפני כרסום בריבונות המדינה דרך הגדלת סמכויות משקיפי האו"ם והחזרה למדיניות ה"הבלגה" מול מעשי הרצח בדרכים. המאמר מציג עמדה אופוזיציונית לוחמנית הרואה בקו המדיני המתון של "הקריה" כניעה מסוכנת לתכתיבי המעצמות והפקרות ביטחונית המערערת את כבודו וביטחונו של העם היהודי בארצו

במאמר זה, בגין מגיב לתגובתם של שר החוץ לבון וראש הממשלה שרת, על מצב היחסים עם ארה"ב. בגין טוען שהמצב לא נוצר "בגלל המצב האובייקטיבי" כדברי לבון, אלא באחריות הקברניטים, ופעולתם, המוּנעת מאשליה שייתכן שלום בתנאים הקיימים. בגין טוען כי הסכמה לתנאי אי ה"התשפשטות" של אמריקה מחייבת מניעת עליה המונית שכן, ריבוי משמעותי באוכלוסייה יחייב "התפשטות". והפתרון היחידי למצב שנוצר הוא החלפת הקברניטים.

במאמר זה בעקבות פשיטת ישראל לנחליין בעקבות הרצח במעלה העקרבים טוען בגין כי פעולה זו איננה מספקת שכן אין תועלת ממשית לטווח ארוך בפעולות תגמול וכי הפתרון להפסקת שפיכות הדמים הם מבצעי הגשמה בשעות כושר שיובילו לשיחרור המולדת כולה.

במאמר זה תוקף בגין את מדיניות החוץ של מפא"י הגורמת לבידודה של ישראל ולהפקרת הביטחון. בגין יוצא נגד האוריינטציה של ישראל שמתבססת על האוריינטציה של האו"ם וטוען כי לאו"ם כארגון בינ"ל אין כל ערך וכי ישראל זקוקה לבעלי ברית שכן היא מדינה מוקפת אויבים .בגין טוען כי מדיניות החוץ הנכונה היא מדיניות החותרת יחד לשיחרור המולדת ולשלום.עוד יוצא בגין נגד הצה"כ והדתיים שלא עושים דבר לשיפור מדיניות החוץ הישראלית ומקבלים ללא כל התנגדות את מדיניות החוץ של מפא"י.