Subjects: או"ם

העיתון מדווח על כנס בחירות שערך בגין בבית ציוני אמריקה שם דיבר על כישלון ממשלת שרת . בגין יצא נגד הצבעת ישראל באו"ם בעד עצמאות לוב. בגין טען כי היה זה מעשה לא חכם להצביע בעד מדינת אויב ובניגוד לעמדת ידידותינו אטליה וצרפת.בגין טען כי מהלך דומה עשתה ישראל גם בהבעת אהדה למרוקו. בגין קבל על כך שישראל עם עליית איזנהאור לשלטון הביעה שמחה להידוק יחסי ערב – ארה"ב ובכך עודדה משלוחי נשק לארצות ערב. בגין יצא גם נגד התנהלות הממשלה בפרשת קיבייה שלאחר הפעולה שתקה במשך 4 ימים ואח"כ טענה שישראל לא הורתה לעשות זאת וכי היה זה מעשה פיראטי שלא בידיעת הממשלה. דבר שגרם נזק רב לתדמית ישראל ולמורל הצבא. בגין הזכיר גם את פרשת הפסקת העבודות בהטיית ערוץ הירדן. בגין קרא להחלפת שלטון מפא"י נוכח כשלונותיה המדינים , הכלכלים והבטחוניים. בגין טען כי כל הצבעה לציונים הכללים פירושה בזבוז קולות והנצחת הקיים שכן הציונים הכללים מקיימים את מדיניות מפא"י.

במאמר זה, בגין מבקר את הנהגת המדינה, שצמחה מהנהגת היישוב, על צביעותה באשר לללגיטמיות של השאלה הידועה "מה יאמרו הגויים". בעוד שבימי המחתרות והמאבק על הקמתה של המדינה, היו אלה אנשי הסוכנות והנהגת היישוב שהטיחו שאלה זו באנשי האצ"ל, על פעולותיהם נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, הרי שלאחר הקמת המדינה התהפכו היוצרות, עם הבדל יסודי: ממשלת ישראל עושה את עצמה כמי שאינה מתחשבת במה יאמרו הגויים, כאשר בפועל היא נכנעת ללחצים בין-לאומיים בצורה עקבית, ותנועת החרות, שצמחה מן האצ"ל, היא זו שמטיחה בה את השאלה היותר חשובה, שאיננה "מה יאמרו הגויים", אלא "מה עושים הגויים". בגין מראה כיצד מעשיהם של הגויים, הקרובים והרחוקים, מעמידים את ישראל בסכנה מתגברת, ללא תגובה והיערכות הולמות של ראשי המדינה. בגין מזהיר מפני מדיניות זו, המשולה בעיניו למדיניותו של נוויל צ'מברליין

בגין מבקר את פעולותיה של הממשלה באו"ם. הוא טוען שהיה צורך להגיש תלונה נגד מצרים, לפני שמצרים תגיש תלונה על פעולות התגמול. משלא עשתה כן, נראה שישראל היא זו שהפרה את הרגיעה בגבול, למרות שרגיעה כזו מעולם לא היתה. כמו כן הוא טוען שהתלונה שהוגשה לבסוף, היתה זקוקה להכנת תנאי השטח באופן בלתי פורמאלי בין נציגי האומות, ומשלא נעשה הדבר, התלונה גררה גינוי נוסף של ישראל.

בגין פורס את הערכים החינוכיים של בית"ר לפני קום המדינה ואומר שאחרי שחלק מהמטרות הוגשמו או בתהליכי הגשמה, יש לחנך את הנוער לערך של שלמות הארץ. הוא מתייחס לנסיונות של הממשלה להביא שלום עם מדינות האזור בשלושה דרכים שלא הצליחו, ואולי אף הגבירו את שפיכות הדמים שעומדים בסתירה עם שלום. הוא טוען שאין להיות תבוסתן במלחמה למען השלום, שיגיע רק בעזרת האמת, ובהכרה בזכות שלנו לא"י (גם החלקים בה שטרם נכבשו) ובכח זכות זו תפסק שפיכות הדמים.