בגין מבקר את עמדות הממשלה הנוגעות לשיחות השלום. בגין טוען שהסכמת הממשלה להיכנס למו"מ לא-ישיר על בסיס תכנית רוג'רס אינה מקרבת שלום. בגין טוען, שאין להיכנע לתכתיביהן של מעצמות. בגין טוען שדרישותיו של סאדאת פרושם – השמדת המדינה היהודית. בגין טוען, שביסוד מדיניות החוץ חייבים להציב את זכות לארץ-ישראל ולביטחון בארץ ישראל.
בגין קורא לממשלת ישראל, לאזרחי ישראל ולכל יהודי העולם ליזום פעולות מחאה ולדרוש משלטונות ברה"מ לא להוציא להורג אסירי-ציון שנשפטו בלנינגרד. בגין מגנה את החלטת הממשלה לחזור לשיחות יארינג למרות החלטתה הקודמת המפורשת. בגין מצביע על כך ששום תנאי שהציבה הממשלה לחידוש השיחות אינו מומש. בגין קורא להשעות את השיחות. בגין דורש מהממשלה להפסיק נסיונות "להבהיל" את העם.
בגין מעלה את ההצעה לסדר היום להקים יישובים יהודיים ליד כל ערי בשטחים. בגין טוען שהדבר מתבקש מזכותו של העם ישראל לארץ-ישראל. בגין טוען שיש הסכמה רחבה סביב הנושא. בגין טוען ששלום ובטחון בארץ יתאפשרו רק כאשר יהודים וערבים יישבו ביחד בערי הארץ, וכך "ילמדו להיות במשותף".
בגין עונה לבקורת שעלתה בעקבות פגישתו עם קצינים בכירים בצה"ל. בגין טוען שאין שום פסול בכך שהקצינים הביאו את דעותיהם בפני חבר ממשלה דאז. בגין מסרב לחשוף את השמות של הקצינים, וטוען שלא היה עושה כך גם בכלא סובייטי.בגין תחילה מבקש להעביר את הנושא לוועדה, אך לאחר מכן "נכנע" לדעת הסיעה ומסכים להצעת השר דיין להסיר את ההצעה מסדר היום
בנאומו בגין מבקר את התנהלות הממשלה בנושאי מדיניות חוץ. בגין טוען שהממשלה שהשמיע איום לא לחזור לשיחות כל עוד המצב הצבאי לא יוחזר לקדמותו (בעקבות הצבת סוללות טילים סובייטיים בתעלת סואץ) – מזמינה את הלחץ וספק אם יכולה לממש את האיום. בגין טוען, שאמינות היא נחס חשוב ביותר למדיניות חוץ של מדינה קטנה, ולכן אי-קיום של האיום פוגע בישראל. בגין טוען, שלמות המולדת היא ערך שחוצה מפלגות. הוא מזהיר, שגם עמדתה של מערך ייתפס כ-"אקספנסיוניסטי" ולא יביא לשלום. הוא גם קורא לשלטונות ברה"ם לאפשר ליהודים לעלות ארצה.
