בגין קורא לממשלה לא לתמוך ביזמת קיסינג'ר, כיוון שמצרים כבר סירבה לקבלה. בגין מביע התנגדות להסכמי-ביניים, שאינם הסכמי שלום. בגין טוען נסיגות ללא שלום מביאות לדרישות נוספות ומסכנות את בטחון המדינה. בגין טוען שאי-חתימה של הסכם שלום מעידה על שאיפת אוייבים להשמיד את ישראל. בגין קורא לאחדות לאומית ולעידוד התנחלויות ביהודה ושומרון.
נאומו של בגין בעקבות הפיגוע במלון סבוי. בגין משווה בין המחבלים לנאצים. בגין מוחה נגד קבלת-פנים, שערפאת קיבל באו"ם, בזמן שארגונו שולח מחבלים נגד אוכלוסיה אזרחית. בגין מזכיר את "הצהלה" במדינות ערב בעקבות פיגוע. בגין תובע מהממשלה לבצע "התקפה מתמדת" נגד ארגוני הטרור. בגין מזכיר שעל מדיניות זאת החליטה הכנסת והממשלה חייבת לבצעה. בגין טוען שמטרת המחבלים ותומכיהם – השמדת ישראל. בגין טוען שרק מדיניות תקיפה נגד טרור יכולה לשמור על בטחונם של אזרחי המדינה ועל הסיכוי לשלום, ויש לטעון כך גם בפני גורמים זרים.
בגין נושא נאום-הספד לאליעזר ליבנה ז"ל. בגין מצייר את דמות המנוח כציוני-לוחם וההוגה שדאג כל חייו לעם והמדינה.
בגין דורש לקיים דיון מדיני במליאה בעקבות האולטימאטום של סאדאת הדורש מישראל לסגת בסיני. בגין טוען שרה"מ, שנואם בנושאי מדיניות בכל מקום חוץ מהכנסת פוגע במעמדו של הפרלמנט. בגין טוען, שהעמדה החדשה של הממשלה שלפיה ניתן לסגת בסיני בלי הסכם שלום או אי-לוחמה מזיקה למדינה. בגין טוען שלמדיניות זאת הממשלה לא קיבלה מנדט, כיוון שבבחירות האחרונות המערך קבע שאין נסיגות ללא הסכם מדיני. בגין דורש מרה"מ לנהל בכנסת דיון מדיני בכנסת.
בגין מגיש הצעת החוק שלפיה ניתן יהיה להגיש הצעת אי-אמון בשר מסוים ולא רק לממשלה כולה. בגין טוען שיש צורך בחוק כזה כדי לממש עיקרון של אחריות מיניסטריאלית. בגין מביא כדוגמה מצב מערכת בריאות והתבטאויות של רה"מ רבין, שעליהם אחראית לא הממשלה, אלא שרים ספציפיים. בגין מזכיר שאחרי מלחמת יום כיפור שרים מהמערך דרשו התפטרות של שר הביטחון – ז.א. אחריות מיניסטריאלית. בתשובה לשר המפשטים, שהציעה לדחות את הצעת החוק בגין טוען, שאופוזיציה אחראית משתמשת בנשק אי-אמון רק במקרים חריגים, ולכן אין חשש לשימוש לרעה גם באי-אמון לשר.
