העתון מדווח על דברי בגין בויכוח המרכזי. בגין השיב לדברי בדר, וטען כי יש להמשיך לשרת בממשלת הליכוד הלאומי, שבזכותה היה הנצחון במלחמת ששת הימים, והפעילות בשמונה עשר הימים מיום ההצטרפות לממשלת האחדות עד לסוף מלחמת ששת הימים שוות ערך ל-18 השנים באופוזיציה. בגין טען עוד, כי אם היתה קמה ממשלת אחדות כבר ב-48 היתה ירושלים כולה שלנו מאז.
העתון מדווח על דברי בגין בוועידת חרות בשבחו של זאב לוין, שגרירה של ישראל בקפריסין ובקניה, שהגיע כאורח לוועידה. בגין טען שלוין לא הפלה בן דם לדם והכיר את פעולות האצ"ל והלח"י, בעודו איש הגנה, שפעל לשחרור הארץ.
העתון מדווח על נאום בגין בגן העצמאות בירושלים לרגל שנה לשחרור העיר. בגין טען כי למרות החלטת האו"ם כי ירושלים תועבר לירדן, ירושליים כבר שוחררה ולידי ישראל. בגין השווה את החיילים שלחמו על ירושלים למכבים, וכי ירושלים היתה שלנו מכוח הזכות, ומכוח זה שבנו אליה.
העתון מדווח על כנס פתיחת ועידת החרות במלאת שנה לשחרור ירושלים. בגין משווה בין ירושלים שנפלה בידי טיטוס , כאשר העם היה מפולג לירושלים של 1967 בה הוקמה ממשלת ליכוד לאומי, והתגברה על אויביה. בגין מציין את עמדת הממשלה המסתמכת על הצעת חרות, להסכים רק לחוזה שלום, ולא להסכם 'בדרכי שלום'. בגין מכיר בבעיה הדמוגרפית שעולה מהנצחון, בגין טוען שהרוב שיש עכשיו הוא גדול ממה שהיה אפשר לבקש בימיהם של ז'בוטינסקי והרצל, וכי יש לשמור עליו בעזרת תגמול משפחות מרובות ילדים ועידוד עליה גם ממדינות מפותחות, לשם כך יש לאפשר יוזמה חופשית. כמו כן מקווה בגין לעליה מרוסיה, ומדינות ערב. בגין מסביר שרעיון שלמות המולדת שליווה את תנועת ז'בוטינסקי מהיווסדה ליווה את כל המצעים של תנועת החרות לכנסת, וגם אם הוא עולה לה בקולות, היא לא תוותר עליו. בגין מקריא את הצהרת הזכויות של העם היהודי לחרות בטחון ושלום. הנאום פורסם בפרוטוקול ועידת מפלגה מתאריך 26/05/1968
בנאום הפתיחה בועידת חרות ה-9 בגין מסיים בהקראת הצהרה זו. הנאום מ- 26/05/1968
