הישיבה הארבעים-ושתיים של הכנסת השמינית – יום שלישי, ט״ו אייר תשל״ד 7 מאי 1974 – הצעות לסדר- היום – ידיעות על תכניות נסיגה מעבר לקו הסגול ברמת הגולן

בעקבות שיחות על הפרדת כוחות מול סוריה בתווך אמריקאי בגין דורש מהממשלה לסרב לבצע כל נסיגה מרמת-הגולן. בגין טוען שרדיפות היהודים במדינה כלשהי אינן עניינה הפנימי אלא נוגע לכל העם היהודי ולכל בני-תרסות באשר הם. בגין טוען שנכונות לסגת מרמת-הגולן אינה מקרבת שלום, אלא מזמינה לחץ נוסף. בגין טוען ששינוי העמדה בעקבות רמזים מאיימים על הרעת היחסים עם ארה"ב פוגעת באמינות המדינה. בגין טוען שעמידה עקבית על העקרונות הצודקים של זכויותיו של העם היהודי היא היסוד הדיפלומטי היחיד שיכול להצליח ושהוא אינו ישפיע לרעה על היחסים עם ארה"ב. בגין טוען גם שלממשלה אחרי ההתפטרות אין סמכות להחליט על צעדים כה חשובים.

כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת השמינית – הודעת ראש הממשלה על התפטרותה; הודעת הממשלה על הדו"ח החלקי של ועדת החקירה – מלחמת יום המפוחם – דיון

נאומו של בגין אחרי הודאת גולדה מאיר על התפטרותה מראשות הממשלה. בגין מביע את הכאב בעקבות פיגוע בקרית-שמונה וקורה להפקת לקחים. בגין טוען שעל הממשלה היוצאת כולה אחריות על מחדל מלחמת יום כיפור. בגין טוען שאחת המקורות של אותו המחדל הוא התנהלות הלא-תקינה של הממשלה בכלל וה-"מטבחון" בפרט. בגין מבסס את טענותיו על דו"ח אגרנט. בגין קורא להכריז על בחירות חדשות ולהקים לתקופת המעבר ממשלת אחדות לאומית.

הישיבה השלושים-וחמש של הכנסת השמינית יום רביעי, י״א ניסן תשל״ד, 3 אפריל 1974 – הצעות לסדר-היום – הפרת הסכם הפרדת הכוחות על-ידי מצרים – לפי הודעת דובר צה״ל

בגין מספיד את נשיא צרפת הנפתר ז'ורז' פומפידו. בגין מזהיר בפני פעולות מצרים שמהוות הפרת הסכם הפסקת-אש. בגין טוען שהתעלמות מהפרות מסוג זה הביאה למחדל מלחמת יום כיפור. בגין מזהיר, שהתעלמות פומבית מההפרות כאלו הינה מחדל דיפלומטי חמור ואינה מקרבת שלום. בגין דורש מהממשלה ומשר הבטחון, לספק לכנסת תשובה עניינית ולא רהטורית, כיוון שלשאול שאלות זו החובה של אופוזיציה, והממשלה חייבת להציג את פעולותיה.

הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת השמינית – יום ראשון, ט״ז אדר תשל"ד – 10 מארס 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

בנאום אחרי התייצבות של הממשלה החדשה (אחרי בחירות לכנסת ה-8) במליאה בגין מבקר בחריפות חוסר אמינות של הממשלה ונטייתה להיעזר בהדלפות לצרכי צידוקים. בגין מאשים את הממשלה בשוחד פוליטי שהתבטא בהגדלת מספר תיקי שרים שקיבלו סיעות קטנות. בגין מאשים את הממשלה במחדל של מלחמת יום-כיפור וטוען שהיא אינה יכולה לפתור משבר שנוצר במדינה עקב המלחמה. בגין טוען שתכנית של נסיגה חלקית לא יכולה להביא שלום ומאשים את הממשלה בצביעות בנושאי ארץ-ישראל והתנחלויות. בגין מציג תכנית המדינית שלו שבמרכזה – שלמות המולדת, התיישבות בכל חלקי הארץ, שוויון זכויות אזרחיות לכל, מתן האזרחות לערבים החיים בשטחים שירצו בכך. במדיניות החוץ בגין דורש להתרכז בפטרון המצב הקשה של יהודי סוריה ובהפעלת לחץ על ברה"מ בדרישה שהיא תאפשר עלייה. בנושאי פנים בגין דורש צעדים נגד צמצום העוני ובמיוחד הגדלת קיצבאות למשפחות מרובות ילדים

הישיבה האחת עשרה של הכנסת השמינית – יום רביעי, כ"א בשבט תשל"ד, 13 בפברואר 1974 – הצעות לסדר-היום – התוקפנות הסורית ומצב שבויינו בסוריה וגילוי נעדרים

בגין טוען שלגורל השבויים הינו מעניינם של כל אזרחי המדינה וגם של כל העם היהודי בכללותו. בגין דורש מהממשלה לחזור לעמדתה הקודמת שלה ולהתנות שיחות על הפרדת כוחות עם סוריה בחילופי שבויים, ולא רק במילוי התנאים של אמנת ז'נבה. בגין תובע מהממשלה להפעיל לחץ גם על מצרים כדי שהיא תאפשר למצוא גופות נהדרים ולברר גורלם של הנעדרים. בגין מזדהה עם התביעה של משפחות הנעדרים לאפשר רישום שמות הנעדרים בחוברת הנופלים. בגין מבקר עמדת הממשלה כלפי תקריות בחזית הצפונית מול כוחות סוריה וטוען שהגישה שמתנה הפסקת התקריות בהפרדץ כוחות מוטעית, שהפסקת אש מחייבת הפסקת פעולות איבה ושעל ישראל להבהיר זאת לסורים, אם יידרש – בעזרת צה"ל. בגין מבקר את ביטויו של שר החוץ שלפיו ישראל מוכנה לבצע נסיגה חלקית מהשטחים וטוען, שהגישה זאת אינה מקובלת על הרוב בכנסת החדשה.