בכרוז זה מבקר מפקד האצ"ל את הסוכנות היהודית שהיא לא רק נכשלת במישור המדיני אלא גם לא מצליחה לבסס את כהנהגה ואת מעמדה הבינלאומי. בנוסף נטען בכרוז שאם הסוכנות היהודית לא הייתה מבססת את מעמדה על מסמך שהוא נטול ערך(הצהרת בלפור) ,לאור ההחלטות החדשות של הבריטים, והייתה ממשיכה להילחם לצד האצ"ל כנגד הבריטים, הסוכנת הייתה מוכרת כההנהגה של העם העברי ומעמדה הבינלאומי היה בר משקל. כרוז זה פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
בכרוז זה בגין מספיד את לוחמי המחתרת: דב גרונר,יחיאל דרזנר ,מרדכי אלקושי ואליעזר קשאני אשר נתלו ע"י הבריטים בכלא עכו. הכרוז פורסם בסביבות אמצע חודש אפריל 1947.
בהספד זה אשר התפרסם בעיתון חרות הלא חוקי מפקד האצ"ל טוען כי הבריטים רצחו את ארבעת עולי הגרדום (דב גרונר, יחיאל דרזנר,מרדכי אלקושי ואליעזר קשאני) בפחדנות ובמרמה מכיוון שיומיים לפני הרצח הודיעו הבריטים כי לא יוציאו את גזר הדין. לעומת הבריטים, לוחמי המחתרת אשר הועלו לגרדום נלחמו בגבורה ותוך סכנה תמידית למוות כנגד האויב האכזרי המשעבד את עמם. הכרוז פורסם בסביבות אמצע חודש אפריל 1947.
בכרוז זה מספר בגין על גבורתם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני,לוחמי המחתרות.אשר תכננו לפגוע בבריטים גם כאשר הם בבית הכלא ונדונים למיתה.תוכנית זאת לא יצאה לפועל בשל הרצון לא לפגוע ברב אשר תכנן לבוא לתלייתם והחליטו לפוצץ עצמם בתאם. כרוז זה פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
במאמר זה אשר פורסם בעיתון חרות "הלא חוקי" בגין מציג את המאורעות של השנים האחרונות, החל מהכרזת המרד ועד סיום תנועת המרי העברי. באמצעות הצגת העובדות טוען מפקד האצ"ל כי הנהגת היישוב מפוצלת ונכשלה בתפקידה. בעקבות כישלונותיה המתמידים של ההנהגה, קוראת המחתרת ליישוב לבחור באופן דמוקרטי הנהגה חדשה אשר תשקף את רצונו של העם ותפעל כנגד מזימות הבריטים. הכרוז פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
