בנאומו בגין תוקף את התנהלותם של בן-גוריון והיועץ המשפטי לממשלה על התנהלותם ביחס למסקנות ועדת השבעה. בגין מאשים אותם בבורות משפטית ובחתירה תחת סמכותה של הכנסת. בגין דורש לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. הנאום מופיע בדברי הכנסת מה-15/12/64.
בגין יוצא נגד אפלית בני עדות המזרח. בגין טוען שההפליה היא תולדה של המונופול השלטוני של מפא"י, גם אם מפא"י עצמה לא התכוונה להפלות. בגין טוען, שיש למגר את ההפליה. בגין טוען, שלעצם החלוקה לאשכנזים וספרדים אין בסיס ממשי, והחלוקה היחידה הממשית היא בין יהודים בארץ לבין הגולה. בגין מציע לנקות צעדים למיגור הדרגתי של ההפליה. בגין מזכיר, כי באצ"ל לא היה יחס שונה לאשכנזים וספרדים. בגין טוען, כי יהודים, שהיו יכולים להילחם וחמות כשווים, יכולים גם לחיות כשווים. הנאום מופיע במלואו בדברי הכנסת מה-08/12/64.
בגין מבקר את חוסר תפקודה של הממשלה ושל העומד בראשה בשל צלו של ראש הממשלה לשעבר, בן-גוריון, ופעילותו נגד לבון וסיעתו. בגין עומד על תמיכתו של בן גוריון באנשים שקשרו קשר ושקרו נגד אדם שחפותו בחזקתה עומדת
בגין מציג את הצעת החוק שלפיה מדינת ישראל תוכל להעמיד לדין פלילי גורם זר, אשר השמש בעינויים נגד אזרחיה, במידה והוא יימצא "בתחום שיפוטה".
בגין מגיב לכינוי שבן גוריון הטיח בלבון, כ'זמרי', ומזכיר שבן גוריון גם קרא לבגין דתן ואבירם, בתחילה בגין תוהה האם הסבה לכינויו זה טמונה בכך שהוא (בגין) הלשין לשליט הנכרי נגד יהודי כמו שדתן ואבירם עשו, אך מציין כי ההפך הוא הנכון. לכן הוא נאלץ לתת הסבר בחקר הנפש לפיו גם זמרי וגם דתן ואבירם מתו מיתה משונה, ובן גוריון מייחל למותם של מתנגדיו. בהמשך מתייחס להשוואתו של בן גוריון לעוסקים בעסק הביש לדריפוס (הקצין הבכיר) וזולא (בן גוריון עצמו הנאבק למען האמת). את כמיהתו של בן גוריון לצדק ממחיש בגין גם בתפקודו בפרשת רצח אלרוזרוב ובפרשת עינויו של יהודה אמסטר.
