חייל ומפקד למופת

מאמר זה של מנחם בגין נכתב לזכרו של "המפקד ישי" (רפאל צבי קניג), שנהרג בתאונת דרכים בח' בתשרי תש"ט (11.10.1948), ובו הוא מתאר את דמותו כמופת של חייל – מתנדב נועז שגילם תכונות כמו גאווה שקטה בשירות אידיאל טהור, נכונות הקרבה ללא סייג, אמון מוחלט בהנהגה ופשטות ביחסים שוויוניים. בגין, שהכירו אישית, מדגיש את מנהיגותו דרך דוגמה אישית: ישי דרש הרבה מחייליו אך נתן יותר, הסתכן ראשון בקרבות נגד הבריטים והערבים, וזכה לאהבתם ומסירותם. בגין מציין את את הביקורת על "סיכון יתר" של מפקדי האצ"ל, ורואה בה את יסוד המשמעת בצבא מתנדבים. ישי השתתף בקרבות רבים והתנדב ראשון ליישוב הארץ, "גיבור בחייו וקדוש במותו". המאמר פורסם בחוברת לזכרו בשם "צבי קניג (ישי) – חייו, דבריו ופעלו", שיצאה לאור בטבת תשי"א, בהוצאת שלח

נאומו של מנחם בגין בעצרת עם בתל אביב 14/08/1949

דיווח על נאום שנשא בגין בעצרת עם בתל אביב. בגין טוען כי מי שנלחם למען החרות לא מפחד מ'מחנות הריכוז' של הממשלה, וקרא לשחרורם של העצורים שם מתוקף חוקי החרום. הודה ללוחמים התל אביבים על חלקם במלחמת השחרור והביע צער על כך שבתשעה באב השנה הוא הראשון במדינת ישראל, הוא גם הראשון שבו לא ניתן לעלות לכתל המערבי והביע תקווה שבשנה הבאה תהיה עליה לביהמ"ק השלישי.

נאום קצין מועצת השלטון מנחם בגין

בנאומו, כנראה בכנס בית"ר העולמי, מסביר בגין את הטעם בהקמת תנועת החרות, שהיא גוף מדיני, הממשיך את דרכו הצבאית של האצ"ל, והמניע שלה היא תורתו של ז'בוטינסקי. וכי כעת יש לאחד את הכוחות השונים בתנועתו של ראש בית"ר. תאריך לא מדוייק, ככל הנראה נאמר בכנס בית"ר העולמי 1949