הישיבה המאה-ושבע (והמאה ושמונה) של הכנסת השלישית יום רביעי׳ ט׳ ניסן תשט״ז (21 מארס 1956) חוק התקציב לשנת 1956/57, תשט״ז—1956

למה תחששו לומר לעולם כולו: ארץ ישראל כולה שלנו! הערבים יכולים במצח נחושה לדרוש למעשה את תל-אביב ולכאורה את יפו, רמלה, לוד, הגליל המערבי וחלק נוסף של הנגב, ואילי לנו אין זכות לדרוש את ירושלים העתיקה ?

העם האמריקני הוא עם חפשי, עם גדול. הוא אוהד ברובו את מדינת ישראל, ותמך במלחמת השחרור העברית. אנו רוצים בברית עם ארצות-הברית. דרושים לנו בעלי-ברית — בעלי-ברית, לא בעלים

אני יודע שאזרחים רבים בישראל שונאים כמוני את המלחמה. בכל הכרתי יכולתי לומר שאין איש בישראל השונא אותה יותר ממני. ובמקום לומר את זאת לעולם, שהעם הזה, אשר דמו נשפך כמים בדור האחרון יותר מאשר בכל דור אחר, שונא את המלחמה, הוא כולו שונא את המלחמה, אבל הנה הוא נתץ במצב מיוחד שאויביו מתכוננים בגלוי לקדש עליו מסע השמדה, והוא נאלץ למען זכות ההגנה העצמית שלו גם לצאת לפעולה צבאית כדי לנתק את טבעת החנק המתהדקת סביב צווארם של ילדיו — אתם לעז הוצאתם על חלק גדול בעם הזה, ואמרתם שהוא אוהב מלחמה והוא מציע ״מלחמה מונעת״ או ״מלחמה יזומה״.

יש שירות שני שעליו אני רוצה לדבר. אינני יודע למעשה את שמו. אני חושב שיש איזה קשר לשירות זה ולמשרד ראש הממשלה, או לאדון העומד בראשו. אולם אינני יודע בדיוק מי הוא החולש על אותו שירות. כוונתי לשירות הידיעות שיש לו שמות רבים. אני חושב שצריך אחת ולתמיד לשים קץ להפקרות הקיימת במדינת ישראל, שאין לה דוגמה בשום מדינה לא-טוטאליטארית, לאמור, שירות חשאי שאין עליו שום ביקורת ציבורית, איש אינו יודע את כתבתו איש אינו יודע את תקציבו, איש אינו יודע מי עומד בראשו... הכל מבינים כי בשירות חשאי, שאין עליו ביקורת, יש סכנה חמורה ביותר לחופש האזרח, לבטחון המדינה. שירות כזה מסוגל לעשות כל מיני מעשים שלא ייעשו.. לכן אני דורש מן הממשלה, בשם סיעתנו, לגלות אחת ולתמיד מי הוא האיש העומד בראש השירות החשאי במדינת ישראל, מהי הכתובת שלו, היכן הוא התקציב

אדוני היושב-ראש, משרד ראש הממשלה חולש על שירות השידור. בשום מדינה לא-טוטאליטארית אין שירות שידור כה משוחד, כה חד-צדדי, כה מפלגתי או חד-מפלגתי כשירות השידור הקרוי ״קול ישראל״. די להאזין, מדי פעם בפעם, לדינים-וחשבונות הנמסרים על גלי ״קול ישראל״ מן הדיונים בכנסת, כדי להבין למה אחד השרים קבע ששירות השידור אינו למעשה שירות ממלכתי, אלא שירות ממשלתי, זאת אומרת, שירות מפלגתי... הגיע הזמן שהכנסת תיתן דעתה על שירות שידור כזה. אין לסבול מצב בו שירות שידור, שכולנו מקיימים אותו, יהיה שירות שידור של הממשלה, כאילו אנחנו אין אנו אזרחי המדינה הזאת. שירות השידור, כל עוד הוא ממלכתי, חייב לעמוד לרשותם של כל אזרחי המדינה.