שמחת העם והמחתרת

המדינה, שאליה חתרנו משחר נעורינו; המדינה, שתתן לעם את חרותו ותבטיח לבניו את עתידם מדינה זו נשארה עדיין מטרת הדור. לא קל יהיה להגיע אליה. עוד דם רב יישפך למענה. באשמת אוייבים וזדים, באשמת "מנהיגים" מתעים, קטני אמונה וקצרי רוח. אך נגיע. כי אכן בימינו קם והיה הפלא: מתהומות יאוש, מקברי אחרים ומאפר טבוחים קם החייל העברי, קם הלוחם העשוי לבלי חת, קם המגשים. מה היינו לפני שנים מספר? עם טבוחים, החיים בפחד ומתים בפחד. ולמה היינו במשך שנים ספורות: לאומה לוחמת, שבניה הפתיעו גויים ולאומים בגבורתם והקרבתם. וזה הפלא שקם לנגד עינינו. וזה האות, כי הדור יגשים יעודו. הגואל הקיבוצי יקום. המשפחה הלוחמת תולידו. היא זרעה את הזרע. זרע נצחי הוא. ממנו יצמח עץ החרות לכל הארץ; עץ החיים לכל העם. חיילים, המעמד עומד בפני תפקידים היסטוריים והחלטות גורליות. בראשית היתה המלחמה. לקראתה ניכון במשנה מרץ. אולי בקרוב ניקרא לקרב. נבוא. ונוכיח כיצד נלחמים אחיו של דב, של שמשון, של אבשלום. ועינינו פקוחות תהיינה. עדיין לא נאמרה המלה האחרונה. עוד רבות האפשרויות. ואת כולן נמצה ולקראת כולן נתכונן. המלחמה למען שחרור המולדת תימשך. את הדרך לפנינו נראה בשלמותה. המעמד רק המעמד - הוא שיחליט עליה. נחליט. ונעשה. שאו ברמה דבר אמונתכם. מפלסי נתיבים הנכם, חניכיו של דור הגבורה ומחנכיו של דור הגאולה.